קידוש השם: כשהסולטן שלח את היהודים להתפלל

בזמן של מלחמה שמכריז האיסלאם על היהדות, ובפרט על יושבי ארץ ישראל, הבה וניזכר בתקופות אחרות, שבהן המוסלמים, שהתייאשו מלהתפלל לנביאם, פנו אל היהודים כדי שיעתירו בעבורם.

במאה התשע עשרה גרו יהודים בעיקר בארבע ערי הקודש: ירושלים, חברון, צפת וטבריה. תנאי המגורים היו מאד לא קלים, וכך גם הפרנסה, ובשנות בצורת נוסף קושי חדש, נורא ואיום: מחסור במים. אין המדובר במחסור במים להשקיה, אלא במחסור מי שתיה. הקיץ מגיע, האחראים אומדים כמה מים נשארו בבורות המים, ומקציבים לכל אדם כמות של מים זעומה מאד ליום.

אנחנו רגילים, בכל רגע שנרצה, להתרחץ, לשטוף פנים או ידיים, ללגום בקבוק של מים קרים או אולי אפילו משקה מוגז. אך מאתיים שנה לאחור, כל זה לא היה אפילו חלום. בימי הקיץ החמים, יכל האדם הרגיל לחלום על מים. יושבי ערי הקודש, מלבד טבריה כמובן, השתמשו במי בורות שנאגרו במשך החורף, או במעיינות דלים שהיו אמורים להספיק לכל העיר, ובשנות בצורת המצב היה גרוע מאד.

רבי חיים הורוויץ, בספרו "חיבת ירושלים", כותב: "ישמח ישראל בא"י ברדת הגשם בעתו ובזמנו... אבל זה מכמה שנים יש לבני ארץ הקודש צער גדול מעצירות גשמים ר"ל, עד כי אשתקד שנת תקצ"א בכל ערי הקודש התענו... והשתטחו על קברי צדיקים".

רבי יהוסף שוורץ כותב לאחיו: "עצירת הגשמים כאן היא מכה קשה, לא רק מפאת השפעתם על היבול, אלא גם משום שמי הגשמים משמשים לשתייה, כי אין לנו כאן מעינות מים חיים... מובאים מים לירושלים מתחת לאדמה ממעין רחוק מהעיר..." (תקצ"ז).

בשנת תרי"ג פקדה את א"י בצורת קשה. יהודי ירושלים ערכו תיקונים, גזרו תענית ציבור ופשפשו במעשיהם, ומעשיהם הועילו, וכך הם כותבים במכתבם: "שבח לאל יתברך, כי נענינו בגשמי רצון ברכה ונדבה גשמי בורות שיחין ומערות".

שנתיים לאחר מכן, תרט"ז, שוב התרחשה בצורת נוראית. המוסלמים הקיפו את כיפת הסלע וערכו תפילות שונות, אך ללא הועיל. בלית ברירה ציווה הפחה על היהודים שיעלו הם לכיפת הסלע ויתפללו אצל אבן השתיה. אך חכמי היהודים השיבו כי הדבר אסור להם על פי ההלכה, והציעו במקום זאת תפילה בקבר דוד המלך. הפחה הסכים, ודרש מהם לערוך תפילה מיידית. ואכן, תפילת היהודים הועילה: בח' בטבת תרט"ז "תוך זמן קצר החל לרדת גשם ושעות אחדות נמשך". מובן שהדבר גרם לקידוש ה' גדול.

בשנת תרפ"ו, בזמן השלטון האנגלי, שוב פקדה בצורת את הארץ, והנציב העליון פלומר פנה אל הרבנים הראשיים לארץ ישראל להתפלל על  הגשם. כפי שדווח בעיתונות, לא ידוע על התוצאות.

מעניין כי בשנת תרס"ז, לאחר התפילות ירדו גשמים חזקים מדי, בדומה למוזכר אצל חוני המעגל, וכך כותבת אחת מתושבי ירושלים: "כפי הנראה התפללנו יותר מדי על עצירת גשמים, כי ירד לנו מטר בשפע וזעם והקור התחזק מאד והיינו כלואים בבתינו, כמעט שקצנו בחיינו, ונתפלל תפילה נגדית, וזרח השמש".