דמויות ביהדות
תורה וגדולה במקום אחד: מי היה רבי צבי הירש הלוי פרנקל?
תוך מספר ימים נערך לשני האחים המכובדים משפט, או יותר נכון "משפט". מתברר שיהודי מומר הלשין עליהם כי הם מכשפים, ונתלה בכך שהרב עסק, בין השאר, בלימוד חכמת הקבלה. לטענת המומר, הוא ראה את הרב עוסק בקבלה מעשית ובלחשים
- יהוסף יעבץ
- פורסם ז' אייר התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
השנה: תע"ב, 1712. המקום: מדינת אנסבך שבגרמניה. רב המדינה, רבי צבי הירש הלוי פרנקל, שקוע בתלמודו. הרב פרנקל, שהיה למדן מפורסם ומחבר ספרים, שימש כבר כעשר שנים כרב המדינה. אביו, רבי חגי חנוך פרנקל, היה גם הוא תלמיד חכם מפורסם, וישב בבית הדין יחד עם הגאון בעל "עבודת הגרשוני". משפחת פרנקל זכתה לתורה וגדולה במקום אחד: סביו של הרב צבי הירש, יעקב קאפל, היה בנקאי מפורסם. ביתו המפואר בבאדהגאסה 38 בווינה היה בית ועד לחכמים וסופרים.
כמה עשרות שנים קודם לכן, הקיסר ליאופולד גירש את יהודי וינה, ומשפחת פרנקל גלתה למדינת בוואריה. בין כל נכסיהם לקחו גם את המנורה הענקית מבית הכנסת בווינה, כדי שתשכון כבוד במקומם החדש. הרב פרנקל היה נערץ על יהודים וגויים כאחד, ועסק בחכמות וגם בחכמת הקבלה.
בלילה שבו אנו עוסקים, נשמעו לפתע דפיקות בדלת ביתו. הרב, שהורגל לשאלות דחופות ולמקרי חירום, קם לפתוח את הדלת. להפתעתו הוא ראה שלשה שוטרים ניצבים מולו. הללו סחבו אותו אל הכרכרה ללא אומר ודברים. שם פגש, למראה התדהמה, את אחיו אלחנן, שהיה היועץ הפיננסי של המרק-גראף מאנסבך, אסור בשלשלאות.
תוך מספר ימים נערך לשני האחים המכובדים משפט, או יותר נכון "משפט". מתברר שיהודי מומר הלשין עליהם כי הם מכשפים, ונתלה בכך שהרב עסק, בין השאר, בלימוד חכמת הקבלה. לטענת המומר, הוא ראה את הרב עוסק בקבלה מעשית ובלחשים.
למרבה הצער, לא עזרה שום השתדלות, ומחמת ההאשמה המטופשת הזו נגזר על שני האחים מאסר עולם. שניהם הוכנסו למבצר המפורסם שבשוואבך. קשים ומרים היו חייהם בבית הכלא, אך הרב פרנקל המשיך לכתוב חידושי תורה ותשובות הלכתיות. לאחר עשרים שנה נפטר האח, אלחנן, והרב צבי הירש נותר לבדו בתא כלאו.
בשנת 1737, תצ"ז, אירע שיטפון אדיר בשוואבך, הנהר עלה על גדותיו בעת הפשרת השלגים. כמויות עצומות של מים הגיעו בבת אחת וקעקעו את יסודות המבצר. האסירים שבו יצאו לחפשי, ופקידי העיר חמלו על הרב הישיש שיצא בקושי מבין ההריסות, ושחררו אותו לנפשו.
הרב התאחד עם שרידי משפחתו בעיר גמונד הסמוכה, וזכה לחיות שם עוד מספר שנים. בשנת ת"ק, 1740, הוא השלים את כתיבתו של ספר המתאר את כל צרותיו וכל פרשת סבלו במבצר. הספר לא פורסם, אך מאה ועשרים שנה לאחר מכן, אחד מסופרי ה"איזראליט" עבר על כתב היד ותמצת את הסיפור הטראגי במאמר בעיתון, בשנת תרכ"א.