איך מתמודדים כשיש פערים רוחניים בין בני הבית?

טבעי ששני אנשים לא יבינו זה את זה, בין שמדובר בבעל ואישה ובין שמדובר בהורים וילדים. אלוקים ברא בבני האדם מחשבות ורעיונות שונים, כדי שנתאמץ להתחבר בינינו למרות ההבדלים, כדי שנגמיש את מחשבותינו ונוותר מעט על רצונותינו למען דרך חשיבה משותפת וחיים משותפים. כאשר במהלך חייו של האדם הוא מצליח לקבל החלטות שמוצאות חן בעיניו ובו-זמנית מקובלות גם על הסובבים אותו, הוא משיג את שלמותו, אבל לשם כך עליו להיות נכון לשינויים.

לשוחח משמע לבנות גשר בין שני אנשים שנולדו נפרדים, במטרה לאחד אותם. מהלך זה מתאפשר רק כשהאחד מקשיב למה שזולתו אומר, וכן מציג את ההשקפות שלו כדי שהזולת ישמע. למעשה, אנחנו פוחדים לשוחח. לעתים נראה לנו שאם נתחיל לשוחח על נושא מסוים, יתעוררו נקודות מחלוקת רדומות ויכאיבו לנו. האמת היא שנושאים לא מטופלים אלו אינם "לא קיימים", אלא "רדומים", ובחיי היום-יום הם מתעוררים ומתבטאים בטינה, בכאב ובעצבנות שאיננו יודעים מנין באו. הם צצים משום מקום, ובמבט שטחי קשה לראות את הקשר שלהם לנושא הלא פתור שבחיינו המשותפים, אך למעשה הם קשורים אליו בקשר הדוק ועולים על פני השטח בלי הזמנה. אי לכך, עלינו להיזהר ולא לאפשר להם לחדור להיבטים הבריאים שבמערכות היחסים שלנו, ועם זאת – מדי פעם בפעם חייבים לגעת בהם, אך זאת ברוגע, באופן מקדם ולא באופן מחבל. 

על נושאים הנתונים במחלוקת שוחחו ברגעים קבועים מראש בלבד. בזמן הנותר, הניחו להם. הותירו אותם בצד וחזקו את הידידות העמוקה על ידי חיזוק המשותף שביניכם. על נושאים רגישים רצוי לשוחח ברגעים מתאימים, כשהכול סביבכם רגוע. כאשר אתם מבקשים לגעת בנושא עדין, קחו יזמה ושוחחו עליו, ואחר אפשרו לזולתכם לדבר. זכרו שאתם שואלים, לא שופטים, לא מביעים דעה, לא נותנים עצה, גם לא מציעים פתרונות. רק מקשיבים ושואלים כאילו אתם מראיינים את הזולת לצורך תיעוד כלשהו.

לדוגמה: "איך את מרגישה עם בעל שלא קובע עתים לתורה?"; "נסה להסביר בפירוט את דאגתך לגבי העתיד הרוחני שלי"; "זאת אומרת שאת מודאגת מהחברים של הילדים שלנו בבית הספר..."; "ספר לי מה אתה מרגיש כשאתה בבית הכנסת. עידוד? הנאה? ביטחון?".

ייתכן שלמקרא הדברים אתם שואלים את עצמכם: מה מועיל להקשיב בלי להציע עצות או פתרונות? האמת היא שהקשבה כזו לא רק מועילה, אלא מהווה את הבסיס לתקשורת, ובהיותה כזו היא החלק החשוב ביותר בשיחה. כאשר מאפשרים לאדם לפתוח את לבו, גם אם לא רואים היגיון בדבריו, יוצרים אווירת אמון וכבוד ותחושה נעימה, ובעקבות אלו פוחתת אוטומטית ההתנגדות מצדו.

אם האדם שאתם מבקשים להידבר עמו אינו משתף פעולה, הראו לו בכל דרך אפשרית שאתם מתעניינים בו באמת. אם בכל זאת אינכם מצליחים, בקשו ממנו ללוות אתכם לגורם שלישי (רב, פסיכולוג, חבר...) כדי שיהיה לו נוח יותר לפתוח את לבו. דברים רבים שלא הייתם רוצים לשמוע עשויים לעלות על פני השטח בשיחה. הֱיו חזקים, הקשיבו, הבינו כי מדובר בפסולת שיוצאת החוצה. אינכם חייבים להסכים עם הדברים, אך חשוב שיהיה ניכר מהתנהלותכם שאכפת לכם, שהזולת חשוב ויקר לכם. כך הוא ירצה בנוכחותכם יותר ויותר, ואז תוזמנו להיכנס לעולמו, וכניסה זו תהיה מבורכת.

מתוך הספר "משפחה אחת, שתי דעות - מתמודדים עם הבדלים ברמת הדתיות", מאת רוני דיין.