אמונה
רוצה ליהנות מהחיים? אז תגביל!
מדעי המוח מגלים את מה שלימדה יהדותנו לפני אלפי שנים...
- דניאל בלס
- פורסם ז' אייר התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
בכל פעם שאנו אוכלים, עובדים, מתעמלים וכדו', מוחנו משחרר חומרים כמו 'דופמין', אשר גורמים לנו לחוש סיפוק והנאה, וזאת במטרה שנמשיך לעסוק בפעילויות שמועילות להישרדותנו. הכול עשה הבורא בחוכמה רבה. עובדה זו מלמדת שהנאות אינן העיקר בחיים, אלא רק אמצעי למטרות אחרות.
יחד עם זאת, מדעי המוח גילו עובדה חשובה נוספת על הנאות: שהן נועדו בטבען להיות מוגבלות. כיצד? מסתבר שכאשר אדם חי את חייו בצורה צנועה, וצורך הנאות ברמה מתונה ומרוסנת, מוחו ישחרר חומרים מעוררי-הנאה לאורך זמן, ויגרום לו לחוש הנאה מפעילויות רבות במשך היום: אכילה, הליכה, שיחה עם חברים, מוזיקה, עבודה ועוד. זהו מצבו הטבעי של האדם הבריא.
אך מה יקרה לאדם שמקצין את הנאותיו? ובכן, כאשר אדם צורך חומרים ממכרים, או צופה בתכנים צעקניים ומעוררי חושים, מוחו משחרר בעקבותם בבת-אחת מאגרים של חומרים מעוררי-הנאה, שגורמים לו לתחושת אופוריה, אך בעקבות ריקון חומרים אלה, נוצר אחר כך מחסור חמור בהנאה ובאנרגיה: תחושה של עצבות ושל דכדוך.
פעולה חוזרת ונשנית זו גורמת למוח להתרגל שלא לשחרר בעצמו חומרים מעוררי-הנאה, וכך להתנוון. לאחר שהמוח נפגם מאוד, האדם המכור לא יהיה מסוגל עוד ליהנות מפעולות פשוטות כמו אכילה, מוזיקה, שיחה עם חברים וכדו', ולכן יחפש כמות רבה יותר ויותר של החומר הממכר בכדי לחוש אפילו הנאה מועטה... זו הסיבה שאדם מכור יהיה מסוגל לבזות ואף לסכן את חייו עבור מה שהפך למקור הנאתו היחיד!
זהו התיאור המדעי שעומד מאחורי התמכרויות: התוצאה של עודף הנאה היא סבל, חרדה ודיכאון, שהולכים ומתעצמים בעקבות ניוון 'מרכז התגמול' של המוח. רק לאחר תקופה של גמילה, יהיה מסוגל המכור להשיב למוחו את תפקודו התקין, ולחזור להנות מחוויות החיים. היכרות עם הטבע האמיתי שיצר הבורא, מלמדת אותנו שיעור יסודי על הנאות.
עוד לפני אלפי שנים, המחיש שלמה המלך את הנאות החיים למציאת דבש, שבמידה קטנה ומתונה יהיה מתוק וטעים, אך אכילה מוגזמת ממנו תוביל לתחושת גועל והקאה: "דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (משלי כה, טז). חז"ל סיכמו עיקר גדול בנושא התאווה: "מַשְׁבִּיעוֹ - רָעֵב, וּמַרְעִיבוֹ - שֶׁבַע" (סנהדרין, דף קז, א).
כיום המדע הגיע למסקנה זו בדיוק: כדי ליהנות מן החיים, עלינו לרסן את תאוותינו, להגביל את ההנאה ולצרוך ממנה במתינות ובצניעות. או במילים אחרות, לא להפוך את ההנאה לעיקר בחיים! עלינו לחשוב על הנאות כמו על דלק במכונית, אמצעי שעוזר לנו להגיע אל יעדנו.
מי שזוכה לחיות לפי הוראות היצרן שמסר הבורא בתורתו הקדושה, יחייה בצורה המהנה ביותר גם בעולם הזה, ויזכה למלא את ייעודה הגדול והחשוב של נשמתו.