הגנב הסדרתי אולי נתפס – לוותר כדי שלא לבייש?

דילמה מוסרית לדיון משפחתי

מי שגר בשכונת הרימון, ודאי מכיר אותי. אני המנהל של הסופרמרקט השכונתי שנים רבות. אני עובד קשה, אבל נהנה מהעבודה. בזמן האחרון היו גניבות רבות בסופר. מוצרים שונים נעלמו בלי ששילמו עליהם. הדבר הזה הטריד אותי מאוד, ניסיתי להיות ערני ולעקוב בשבע עיניים על כל המתרחש בחנות.

יום אחד שמעתי קולות משונים מהמסדרון שבקצה הסופר. ניגשתי לשם לבדוק מה קורה, ומה ראיתי? קופסת חטיפים היתה מפוזרת על הרצפה, וילד עמד שם והכניס משהו לכיס מכנסיו. מיד צעקתי עליו: "מה גנבת שם, ילד?". "שום דבר", הוא ענה, ופניו החווירו. "לא תתחמק ממני", אמרתי לו. נגשתי אליו ובדקתי היטב את כיסיו. פניו החיוורות הפכו לאדומות, והוא עמד שם מבויש, נפחד וחסר אונים. להפתעתי לא מצאתי בכיסיו כלום. כנראה הוא באמת לא גנב.

"אתה יכול ללכת", אמרתי לו, ונתתי לו חטיף קטן לפיצוי. הוא סירב לקבל אותו וברח מהחנות.

היה שם איזה איש אחד שראה את הכול, וטען שלא נהגתי כראוי. "שמת לב כמה פגעת בו?", הוא שאל אותי, "חשדת בו לחינם, הפחדת אותו, ביישת אותו ברבים, זה דומה לרצח! אני בטוח שהפגיעה הזו תלווה את הילד לזמן רב, אולי אפילו לכל החיים!".

אני חושב שהוא הגזים. ובכלל, האם היתה לי ברירה אחרת? האם יכול אני להרשות שיגנבו מהחנות שלי ולא לעשות כלום? מה הייתי אמור לעשות כאשר ראיתי את הילד מכניס לכיסיו משהו בחופזה? מה אתם הייתם עושים במקומי?

תשובה

קצת קשה לשפוט את בעל המקום. אם היינו במקומו, האם היינו נוהגים אחרת? הרי לצערנו יש גנבים ובהם גם ילדים, ואנשים לחוצים על פרנסתם, ובלהט הרגע כשנדמה לו כי אכן תפס את הגנב הסדרתי על חם, קשה לצפות ממנו לתגובה אחרת. אבל עם כל זאת, כדאי שיחשוב פעמיים לפני שיגיב באוטומטיות ובעוצמה דורסנית כזאת.

צריך לזכור כי יש ילדים שלוקחים ללא רשות, ולא חושבים שזוהי גניבה. לכן, אין להוכיח בצעקת "גנב", אלא לומר לילד: "התכוונת לשלם? אתה יודע שכתוב בתורה שאסור לגנוב? בוא, אני אעזור לך לגשת לשלם. אתה ודאי לא התכוונת לגנוב...".

הרמב"ן כתב באגרתו: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם". רבי יחזקאל סרנא זצ"ל היה מדייק מדבריו כך: "פעמים רבות אדם אומר 'ברור לי שצריך לדבר בנחת, אך הפעם המקרה שונה'. על כך כתב הרמב"ן: "תמיד – אין מקרה יוצא דופן!".

אסור היה לאותו מנהל סופר לאבד את העשתונות. הוא היה צריך לקרוא לילד בנחת, ולומר לו "רציתי לדבר איתך, מה הכנסת לכיס? ואז כאשר יאמר לו הילד: "לא לקחתי כלום", יאמר לו: "אתה צדיק, ודאי לא לוקח מאחרים". אחרי שיספר לו שיש גניבות בסופר שלו והוא ראה שהוא הכניס משהו בחופזה לכיסו, הוא יכול לבדוק את כיסיו.

מסופר על תמר שלא רצתה להלבין את פניו של יהודה, ומכאן אמרו חז"ל: "נח לאדם שיפילוהו לתוך כבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים". נמצאנו למדים מכאן עד כמה חמורה היא הלבנת פנים, ומאידך, עד כמה נשגבה מעלתה וצדקותה של תמר, אשר היתה מוכנה למסור נפשה, ובלבד שלא להלבין פני יהודה.

תרגיל שבועי למשפחה

כל אחד ישתדל ללמד זכות על אנשים שמתנהגים בצורה לא יפה. בשבוע הבא יספר כל אחד כיצד הצליח במשימה השבועית שלו.

מתוך הספר "חובת האדם בעולמו – סוגיות במוסר ובמידות לכל המשפחה". לרכישת ספרי הסדרה היכנסו להידברות שופס או חייגו 073-222-1250