בשביל מי אתה נוטע את העץ הזה?

בג' באייר חל יום פטירתו של חוני המעגל.

פעם אחת היה חוני מהלך בדרך, וראה אדם הנוטע עץ של חרוב. שאל אותו חוני: האילן הזה שאתה נוטע, בעוד כמה שנים יצמיח פירות? ענה לו - לשבעים שנה! שאל אותו חוני: ואתה בטוח שתחיה שבעים שנה? ענה לו: וכי לעולם חרב באתי? אני נולדתי לעולם מלא עצים, פירות... אני באתי לעולם מתוקן ומיושב, וכשם שנטעו לי אבותי – אף אני נוטע לבני...

ואכן, אומרים חז"ל: העולם דומה לחרוב. האדם עמל, מקיים ואוסף מצוות, מוותר, מתאמץ, מתמודד, עושה חסד... הפירות לעתיד לבוא! העולם הזה הוא פרוזדור והפירות, הפירות בעולם הנצח.

וחוץ מזה, אנחנו לא צריכים לראות רק את עצמנו. נעשה גם למען אחרים. נלמד את עצמנו לעשות דברים שלאו דווקא אנחנו נהנה מהם – שאחרים ייהנו מהם... מה יש?

המדרש מספר שחוני נרדם, ואז הקיף אותו סלע גדול, ואף אחד לא ראה אותו. ככה הוא ישן שבעים שנה. כשהתעורר חוני, ראה אדם שקוטף חרובים מהעץ... שאל אותו חוני: אתה זה שנטעת את העץ הזה? ענה לו אותו אדם: לא, זה לא אני, זה סבא שלי נטע... חוני הבין שהוא ישן שבעים שנה!

חוני התעורר לעולם שהוא לא מכיר בו אף אחד, אף אחד לא מאמין לו שהוא חוני, והוא מבקש למות ומשאיר לנו מסר מדהים: תתנו, תעשו תשקיעו – כן, למען אחרים.

הסיפור הכי מפורסם של חוני המעגל הוא סיפור הגשמים. שנה אחת עבר רוב חודש אדר, ועדיין לא ירדו גשמים. באו התלמידים לחוני, ובקשו ממנו: רבי, התפלל עלינו שירדו גשמים. וכיוון שחוני היה כזה בעל ביטחון, הוא אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים. היו להם תנורים העשויים מחרס בחצרות הבתים, תנורים שאם הם יירטבו - הם יתקלקלו. חוני ביקש מהם להכניס את התנורים מפני הגשם!

הוא התפלל, ולא ירד גשם. מה עשה? חרט עיגול באדמה, נעמד בתוכו ואמר: ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך... נשבע אני בשמך הגדול שאינני זז מכאן עד שתרחם על בניך.

ירדו טפטופים, וכולם באו לחוני ואמרו לו: רבי, זה לא גשם, זה רק מעט טפטופים שירדו כדי להתיר את השבועה שלך. אמר חוני לקדוש ברוך הוא: לא כך ביקשתי. אלא גשמי בורות, שיחין ומערות... החלו מיד לרדת גשמים בזעף, כל טיפה כמלוא פי חבית, מספר המדרש. כולם נבהלו, ובאו לחוני ואמרו לו: רבי, רבי... הגשמים האלה הולכים לאבד את העולם!

מה היה? המשך בשבוע הבא (מתוך הספר "קום רבי שמעון" החדש).