רמב"ן על פרשת אמור: דבר תורה קצר ומרתק לשולחן השבת

בפרשת השבוע, פרשת אמור, מצווה התורה על קידוש ה'. כה נאמר בפרק כ"ב פסוקים ל"ב-ל"ג:

"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'".

הרמב"ן מביא את דברי רבותינו בתורת כהנים (ט', ד') שזוהי מצוות עשה לקדש את שמו יתברך במצוות, ולהיות מוכן להיהרג ולא לעבור עליהן.

כה דבריו:

"על דעת רבותינו מצוות עשה שנקדש את שמו במצות להיהרג עליהן ולא נעבור, וזה טעם 'המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים', שהוא טעם יכלול כל המצות שראוי לקדש שמו עליהם בעבור שאנחנו עבדיו אשר גאלנו ממצרים".

הרמב"ן מסביר כי בורא עולם מצווה אותנו ב-2 מצוות: לא לחלל את שם ה' ובמקביל, לקדש את שם ה'. הסיבה לכך שהפסוק הבא הוא: "אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" הינו הסיבה: שראוי לקדש שמו עליהם בעבור שאנחנו עבדיו אשר גאלנו ממצרים. וכלשון רבותינו: "לשם כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על מנת שתקדשו את שמי ברבים".

על מצוות קידוש ה' כותב בעל ספר החינוך דברים גדולים:

"שנצטווינו לקדש את השם. שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' (ויקרא כב, לב). כלומר שנמסר נפשנו למות על קיום מצוות הדת".

ממשיך בעל ספר החינוך ומבהיר כי בתורה מובא הציווי לחיות: "וחי בהם", ורבותינו קבעו על אילו מצוות מותר וצריך למסור את הנפש: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים:

"וכבר בארו זכרונם לברכה מפי הקבלה ומן הכתובים באיזה ענין ובאיזו מצוה נצטווינו בזה, ואף על פי שכתוב בתורה 'וחי בהם', דמשמע ולא שימות בהם, כבר קיבלו הם, שלא נאמר מקרא זה בכל ענין ובכל עברה. ומפי הקבלה אנו חיין בכל דברי התורה".

הרב אליהו עמר בסיפור אמיתי ומצמרר - ילדה של קידוש השם:

על אילו מצוות יש להיהרג ולא לעבור עליהן?

כותב בעל ספר החינוך: "ובפרוש אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין עד), כי שלש מצות הם שחייב האדם שייהרג ואל יעבר בהם לעולם, והם עבודה זרה וכל אביזרהא. כלומר, כל ענין שלה, האסור לנו מכח הלאוין המיוחדין בה... וכן גלוי עריות וכל אביזרהא, ושפיכות דמים: שאם יאמרו לו לאדם עבד עבודה זרה או נהרגך - ייהרג ואל יעבדה, ואף על פי שלבו תמים באמונתו ביראת השם, אף על פי כן נצטווה שייהרג ואל יעשה המעשה הרע ההוא ולא ייתן מקום אל המעביר לחושב שהוא כפר בשם, ולשון ספרא (אמור ח ו) 'על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים', שתקדישו את שמי ברבים. וכמו כן בשתים שזכרנו, ייהרג ואל יעבר, כמו שאמרנו".

בעל ספר החינוך מסביר את טעם המצווה: "שורש מצוה זו ידוע כי האדם לא נברא רק לעבד בוראו ומי שאינו מוסר גופו על עבדת אדוניו איננו עבד טוב, והרי בני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם, קל וחומר על מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

ואלו פרטי המצווה: "מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה, שבאלו השלש עברות שזכרנו, חייב האדם למסור נפשו בכל ענין בין בשעת שמד או שלא בשעת שמד, ובין בפרהסיא או אפילו בצנעא, ובין שיתכוון הגוי להעבירו או אפילו להנאת עצמו. אבל בשאר עברות אמרו, דשלא בשעת שמד ובצנעא יעבור ואל יהרג, ואפילו יתכוון הגוי להעבירו, אבל בפרהסיא, כלומר, בפני עשרה מישראל אם להנאתו מתכוון המעביר יעבור ואל יהרג ואם להעבירו ייהרג ואל יעבר, בשעת שמד, אפילו בצנעה ואפילו להנאתו, ואפילו על מצוה קלה ייהרג ואל יעבור".

הרב חיים זאיד בסיפור מצמרר - קידוש ה’ של 400 בחורות: