"להפסיק לריב? למה? אני לא נגד ריבים"

"אני מרגישה שכל היום הוא מוודא שחס וחלילה הוא לא עושה יותר דברים ממני בבית. זה כאילו הוא מנהל טבלה באיזו מחברת, שבה הוא רושם מה אני עושה ומה הוא עושה, שחס וחלילה לא יתן או יעשה יותר ממני, ופשוט נמאס לי מזה", צעקה מירי.

"מחברת?! את מנהלת ספר זיכרונות של כל הדברים הרעים שעשיתי לך, שכשנתווכח תוכלי לשלוף אותה, וככה המאזן יהיה תמיד לטובתך", ענה לה אריק.

"חבל שלא התחתנתי עם החבר הראשון שלי, הוא התאים לי יותר. ככה לא הייתי עסוקה כל היום בריבים ובוויכוחים הטיפשיים האלה", עקצה אותו בתגובה.

"אנחנו לא נצא מכאן עד שמירי תסכים להשתנות. כמו שהיא עכשיו, אי אפשר להמשיך. אני מרגיש שכל הריבים האלה מתישים אותי. את חושבת שתוכלי לעזור לנו להפסיק לריב?", שאל אריק.

"להפסיק לריב? למה? אני לא נגד ריבים", עניתי. "קונפליקט הוא דבר אנושי מאוד, ואפילו חשוב. אם בני זוג לא רבים בכלל, זה אומר שאין להם בכלל אינטימיות. הם עסוקים בלהימנע מקונפליקט, וזה מונע קרבה אמיתית.

"כל מה שכולא אתכם הוא האופן שבו אתם מנהלים את הקונפליקט. כשאתם מגיעים עם תבנית מובנית על בן הזוג, פנקסנות או כל ניסיון לשנות אותו, אינכם חופשיים. אתם צריכים להרגיש חופשיים בתוך הקונפליקט, לרכז את כל המאמצים בבחירת התגובה שלכם ולגלות מה הכי טוב, כל אחד לעצמו. אחד הכלים המשמעותיים ביותר לניהול קונפליקט הוא להפסיק להכחיש את האמת של מישהו אחר.

"אריק, הצורך הנוקשה הזה שלך להרגיש צודק בכל ויכוח, גורם לך לא להיות חופשי. אתה לא יכול לשנות את מירי, ומירי לא יכולה לשנות אותך – זוהי נוקשות. גמישות זו היכולת להסתכל על המציאות באופן שונה, ובעזרת זה לקבל נקודות השקפה רבות. ככה אפשר להיות אסרטיביים.

"אתם יכולים להכריז מה הצורך שלכם בלי הצדקות ובלי מלחמות, בלי צורך לבקש אישור מאיש.

"כשאתם מנסים להחליט אחד על השני, אתם תוקפניים, וכשאתם מניחים לאחרים להחליט בשבילכם, אתם פאסיביים. המפתח לשמירה על החופש שלכם בתוך קונפליקט הוא לדבוק באמת שלכם, ויחד עם זאת לוותר על הצורך בכוח ובשליטה, ואז אנחנו מצליחים לפגוש אחד את השני כפי שהוא, ולא כפי שאנחנו מצפים שיהיה.

"כשאת מבקרת את אריק, את בעצם מונעת ממנו צמיחה. כשאת נמצאת בכל מיני ציפיות דמיוניות על עצמך, את נמצאת תחת ביקורת קבועה, ומונעת מעצמך צמיחה.

"אריק, כשאתה חי כאילו מוטל עליך להוכיח משהו, כשיש לך הצורך הזה כל הזמן להגיד את המילה האחרונה, להוכיח שאתה צודק וטוב, אתה בעצם מנסה להפוך את עצמך למשהו לא אמיתי, מעין משהו מושלם כזה.

"אנחנו לא מושלמים – אנחנו שלמים.

"עד שלא תפסיקו להרגיש שאתם כל הזמן חייבים להוכיח משהו, תמשיכו להיות אסירים. אסירים של עצמכם".

"אז איך אפשר להפסיק את הריבים הקשים האלה? הם לא נעימים לנו. מה אני אעשה שהיא לא מפסיקה לריב איתי?", התלונן אריק.

"נדרשים שניים כדי לריב, אבל רק אחד על מנת להפסיק את הריב. אתה מתנדב, אריק?", עניתי לו בחיוך.

אריק שתק.

"כשאנחנו לכודים בדפוס חשיבה בינארי של שחור או לבן, מונחים נוקשים של הכל או כלום, ללא שום דבר ביניהם, אז כל קונפליקט, ואפילו ויכוח קטן, עלולים להיות מסוכנים, ואין מקום לניואנסים ולמורכבות, ואז אי אפשר לסבול שלא מסכימים איתך.

"ברגע שתשתחררו מהדפוס הזה, העולם הזוגי שלכם יתחיל להראות תוסס וצבעוני יותר. כשתהיו רכים וגמישים יותר, תהפכו לחזקים, עם טווח תנועה רחב יותר, שיאפשר לכם חופש אמיתי".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן