"המארגנות נדהמו, ולא ידעו איך להגיב לבקשה"

דילמה מוסרית לדיון משפחתי

ההרצאה הסתיימה, והבנות כולן קפצו ממקומותיהן והתנפלו משמחה על הבחורה שפרסמה אתמול שהיא התארסה בשעה טובה. היא חיכתה הרבה זמן לרגע שבו ה' ישלח לה את זיווגה, כשהיא רואה את חברותיה בזו אחר זו זוכות להקים בית. השמחה שלהן עבורה היתה שמחה אמיתית מעומק לבן. למחרת הגיעו הבנות בהתרגשות, וציפו להמשיך לדבר עם בעלת השמחה על האירוסים והחתונה, וגם לקבל פרטים על התכנונים העתידיים של הזוג הטרי. להפתעת הבנות, הכלה לא הגיעה באותו יום ללימודים, והן ניצלו את היעדרותה כדי לאסוף כסף ולתכנן איזו מתנה לקנות לחברתן האהובה. הועלו הצעות שונות, אך הן לא הצליחו להגיע להסכמה. "אתן מכירות את יעל", הכריזה לבסוף מיכל חברתה הטובה, "יש ליעל טעם מיוחד, חבל שנבזבז את כספינו ונקנה לה משהו שלא ימצא חן בעיניה. הכי חכם יהיה לשאול אותה מה בדיוק היא רוצה". החברות קיבלו את דעתה של מיכל, והיא התנדבה לברר עם יעל במה היא מעוניינת. מאוחר יותר באותו יום, מיכל נפגשה עם שלוש המארגנות ומסרה במבוכה את תשובתה המפתיעה של יעל. "יעל ביקשה מודעת פרסום על החתונה שלה בעיתון הכי נחשב ומוביל בארץ", אמרה מיכל. המארגנות נדהמו, ולא ידעו איך להגיב לבקשה. לבסוף אמרה דבי: "אם ליעל חשוב הכבוד הזה, וזה מה שהיא ביקשה, אז זה מה שצריך לעשות". "אני לא יודעת", אמרה אסתי מהורהרת, "האם אין כאן סיוע שלנו ליעל לחטוא במידת הכבוד? הרי אנו מכירות אותה ויודעות שהיא אחת שאוהבת כבוד, וזאת כל המטרה שלה בפרסום הזה. אנחנו אמורות לסייע במשהו שהוא פגום מוסרית, רק כי היא ביקשה?". מה דעתכם?

תשובה

יש בני אדם שהכבוד חשוב להם וגורם להם אושר גדול. חשוב לגרום לאדם אושר באופן הזה, לא פחות מאשר לקנות לו מתנה.

אך האם אין חשש שמא נתינת הכבוד תכשיל את מקבלו? האם עוברים על "לפני עיוור לא תיתן מכשול" במידות? כתב רבי ישראל מסלנט בספרו "אור ישראל" כך: "זה כלל גדול במידות שרוב המידות המה רק במה שנוגע לאדם בעצמו, כמו לברוח מן הכבוד, כי תאוות הכבוד תוציא את האדם מן העולם. אך במה שנוגע לחברו אמרו רבותינו ז"ל: איזהו מכובד המכבד את הבריות". מכאן ראייה שרבי ישראל סלנטר סובר שאין "לפני עיוור" במידות. הרב מאיר חדש זצ"ל היה מסביר בעניין זה, שכיוון שישנו חיוב של כבוד לזולת הנובע מצד החובה להכיר במעלות הזולת, לא שייך להגביל אותו במקרה והזולת יעשה בו שימוש אסור. כידוע בכל מידה ומידה אפשר להשתמש הן לטובה והן לרעה. גם אם נתנו כבוד לאדם מסוים, הוא יכול לנצלו לכיוון החיובי, ולא חייב להשתמש בו לרעה.

מצד שני, יש הטוענים כי גישתו של רבי ישראל סלנטר בעניין זה, שייכת רק במקרה שלא מכשילים את האדם ממש, אלא נותנים לו כבוד באופן שלא ברור כי יכשל, אלא הדבר תלוי בבחירתו. אבל אם ידוע כי האדם מחפש כבוד, יהיה אסור לתת לו אותו.

ההסבר הוא כך: כאשר אדם מחויב לתת כבוד לאחר, הוא מחויב בכך משום עבודת המידות שלו של לכבד את הזולת, ולא משום שהמקבל דורש את הכבוד. לכן צריך לעשות כן, והמקבל יעשה עם הכבוד מה שירצה. זו כנראה הסיבה שב"פלא יועץ" מצאנו כי כתב אחרת והנה לשונו: "אבל צריך לשקול בפלס שלא תהא מצווה הבאה בעבירה, כגון לומר שבחו בפניו שיוכל לבוא לידי גאווה ועובר על 'לפני עיוור לא תיתן מכשול'". וכיצד ניתן ליישב את המחלוקת בין שיטת רבי ישראל לשיטת הפלא יועץ? אולי יש ליישב שהפלא יועץ דן במקרה שאדם עושה מעל ומעבר וגורם להכשיל את האדם בוודאות בכבוד.

בעניין מודעת האירוסין לחברה, כדאי לברר שוב מהי הסיבה שיעל מעוניינת בפרסום המודעה. יתכן שהסיבה אינה קשורה לכבוד, אלא חשוב לה שכולם ידעו על האירוסין. אבל אם ברור לכולם שהסיבה היא משום כבוד, נראה שאין לפרסם את המודעה, כדי לא להכשיל אותה באופן ודאי ברדיפה אחר כבוד.

תרגיל שבועי למשפחה

נשתדל לכבד האחד את רעהו.

מתוך הספר "חובת האדם בעולמו - סוגיות במוסר ובמידות לכל המשפחה". לרכישת ספרי הסדרה היכנסו להידברות שופס או חייגו 073-222-1250