הקצב מתוניסיה: כך ניצלה הקהילה בזכות יהודי שנהרג

תוניסיה, לפני כמאה ושבעים שנה, רחוב השוק. הרוכלים והסוחרים המוסלמים רגילים לבזות את היהודים, להקניט אותם, ואין ביד היהודים לעשות מאומה. גם היום השפיל אחד המוסלמים נער יהודי, לקח את כספו וגירש אותו מהחנות. אך היום דבר השתנה: הקצב היהודי, שמואל באטו, יצא מחנותו, והכריז: לא עוד, לא אסבול עוד את התנהגותכם. וזאת יש לדעת, כי הקצב באטו היה איש גבוה ומוצק, שיכול לבתר פרה לשני חלקים באיבחת סכין אחת. שמואל באטו הגיח מהקצבייה, ודמותו הטילה צל על החנות העלובה של הרוכל המוסלמי. בידו האחת הוא הניף את הרוכל, ובידו השנייה שלף ממנו את הכסף הגזול. לאחר מכן הניח אותו בתנופה על הדלפק, תוך שהוא מהדק את אחיזתו עד כאב. אותו רוכל לא הציק ליהודים בזמן הקרוב.

למן אותו היום נפלה חיתתו של באטו על שונאי ישראל שבשווקי תוניס. לפני שהם יזמן תרגיל על חשבון יהודי, תמיד בדקו אם הקצב המפחיד אינו בסביבה. מובן שהדבר לא היה לרוחם, והם טיכסו עצות איך להפילו. יום אחד עלה הדבר בידם. עובר אורח נכנס לוויכוח עם באטו, וכאשר כלתה אליו הרעה, התחיל לצעוק לפתע: "מוסלמים, היהודי הנבזה הזה קילל את הנביא מוחמד ואת דת האיסלאם", אמירה שהיתה כמובן שקרית, אך ההמון הזועם לא התעניין באמת. הם הקיפו את באטו בצעקות ובאיומים. באטו הניף את סכינו, וההמון נרתע לרגע, אבל לא היה לו סיכוי נגד כל המוסלמים של תוניס. הוא נאלץ ללכת לבית הדין השרעי, והמופתי קיבל את ה"עדויות" נגדו, וחרץ דינו למיתה במקום.

היהודים לא אמרו נואש, ואחד מבני הקהילה, נסים שמאמה, שהיה שר הכספים של הביי (שליט המדינה), פנה אל הקונסול הצרפתי לעזרה. הקונסול, ליאון רוש, הצהיר בפני הביי (שהיה חייב סכומי עתק לממשלת צרפת) כי באטו הוא אזרח צרפתי, ואסור לפגוע בו. אך משלחת של אנשי דת מוסלמים הגיעה לארמון הביי, והודיעה לו כי אם יגן על היהודי שביזה את האיסלאם, חייו יהיו בסכנה. באטו הוצא להורג בקיץ תרי"ז, 1857.

המון המוסלמים הפראים החל להתעלל בגופתו של באטו. נסים שמאמה, שרצה למנוע את החרפה הזו, שלח את משרתיו לזרוק מטבעות מן החלונות, וההמון הניח לרגע את הגופה כדי ללקט מטבעות. במקביל, משרתים אחרים חטפו את הגופה וברחו איתה לקבר ישראל. כאשר גילו המון הפורעים את התרגיל, ביקשו לפרוע ביהודים כולם, אך כאן התערב שוב הקונסול ואיים על הביי, כי הסכמתו לפרעות אלו תהווה הכרזת מלחמה על ממשלת הוד מלכותו נפוליאון השלישי. וכך, אף שיהודי גאה אחד איבד את חייו, ניצלה לכל הפחות הקהילה כולה מידם הקשה של הברברים המוסלמים.