דיון הלכתי מרתק: ספירה שאורכת חמישים שנה

אנחנו בעיצומה של ספירת העומר, נזהרים שלא לשכוח כל יום, מבררים יפה "כמה היה אתמול" ומשתדלים להחזיק ראש. אך האם היינו מחזיקים ראש על ספירה של חמישים שנה? "כמה ספרנו לפני עשר שנים, בבר מצוה של יוסי?".

ובכן, בפרשת בהר נאמר: "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה". זו כמובן מצוות היובל. לשון התורה דומה מאד לאמור בספירת העומר, ואכן הרמב"ם סובר כי ישנה מצוות ספירה, פעם בשנה צריכים לברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת היובל: "השנה שנה אחת ליובל", או "השנה שנה שלשים, שהיא ארבע שבתות שנים ושתי שנים ליובל". הספירה מוטלת על בית הדין, ואם הם לא ספרו, ייתכן שיש בעיה עם שנת היובל.

אמנם לפי ראשונים אחרים אין הדבר ברור, ויתכן שאין כוונת התורה לספור בפועל, ואין זה דומה לספירת העומר. כך או כך, מצוות היובל אינה נוהגת בזמננו, שכן אין רוב ישראל על אדמתם, ורק השמיטה נוהגת מדרבנן, בתקווה שבעז"ה בקרוב המצב ישתנה ורוב ישראל יהיו על אדמתם, אז יצטרכו פוסקי ההלכה להכריע בכל המחלוקות והספיקות כדי לקיים את מצוות היובל כהלכתה.

הגאונים כותבים שמסורת בידם, שבזמן גלות בית ראשון לא מנו יובלות. וביאר הגאון רבי חיים מבריסק את כוונתם, שכיוון שלא היה בית דין שאחראי על הספירה, לא היתה שנת יובל. המציאות של שנת יובל לא מתחילה בלי בית דין שסופר. ואילו בימי הבית השני היה בית דין שספר, אלא שהמצווה לא היתה מחייבת, משום שלא היו ישראל על אדמתם, אבל השנה של היובל היתה, והיא חלק מספירת השנים שנמשכת עד זמננו, כדי לדעת מתי לקיים שמיטה, ובעז"ה בקרוב גם יובל.

מה שמעניין עוד הוא שנחלקו התנאים אם שנת היובל היא מן המניין של הספירה הבאה או לא. התורה מדברת על שבע שנים שבע פעמים, ארבעים ותשע שנים מחכים, והשנה החמישים היא שנת היובל - אבל האם היא נחשבת גם ראשונה לשנת השמיטה הבאה? לפי חכמים לא, לפי רבי יהודה כן. יוצא אם כן שיש שתי דרכי חישוב של שנת היובל. במקרה זה בכל אופן, ידוע שהלכה כחכמים הרבים מול היחיד, ולכן להלכה שנת היובל אינה חלק משבע השנים של השמיטה הבאה.