סיון רהב מאיר: הקורונה הפרידה בינינו, עכשיו אנחנו מאוחדים

"האם מישהו נתן לך משהו להעביר למישהו?", בדרך חזרה מלונדון לישראל, זו התשובה האמיתית שיש לי לתת בשדה התעופה: כן! מישהו נתן לי משהו להעביר. טונות של תמיכה ודאגה ואהבה ותפילה ואחדות, מהקהילה היהודית של לונדון ישר לישראל.

זו זכות להיות חלק ממשלחת של 40 דוברים מהארץ שהגיעו לבריטניה. זו זכות לראות איך הטלטלה הקשה מביאה אנשים לעשות יותר: אחד עושה עלייה, אחד מארגן הפגנה, אחת מארגנת תפילה והפרשת חלה, אחד מביא משפחות של חטופים מהארץ לדבר פה ואחת מארגנת תרומות ומשלחות סולידריות לישראל.

הנה הגדרה קצרה ומדויקת. כך אמרה לי יעל ג'קסון משכונת בורמווד, אחרי ששוב הגיעו לאירוע יותר אנשים ממה שציפו, ושוב הלכו להביא עוד כיסאות: "המשבר הקודם, הקורונה, הפריד בינינו. נעלמנו אחד לשני. מעולם לא היינו כל כך מבודדים. המשבר הזה מאחד בינינו. אנשים שמעולם לא ראינו באים להיות ביחד. מעולם לא היינו כל כך מאוחדים".

המציאות מפתיעה, גם לטובה!

זה כבר באמת נשמע כאילו אנחנו חיים בתוך פרק בתנ"ך. השבוע, כשהחלו להגיע הידיעות על התרסקות המסוק של הנשיא האיראני, ראיתי שהיו מי שציטטו את הפסוק מספר משלי, שכתב שלמה המלך: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים – רִנָּה". כשצדיקים אובדים מן העולם אנחנו עצובים, ולצערנו זה קרה הרבה מאז שמחת תורה. אבל להבדיל, הנה הזדמנות לשמוח. כשרשעים נאבדים מן העולם – יש בעולם רינה, שמחה. העולם נקי וטהור יותר, טוב פה יותר בלעדיהם.

אבל ישנו פסוק נוסף, שנקרא בדיוק השבוע, הפסוק האחרון בהפטרה שיקראו בשבת בכל בתי הכנסת: "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹקֵי כָּל בָּשָׂר, הֲ‍מִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר?". אנחנו רגילים לשאול "מה יהיה?", ולקבל תשובות מפאנלים של פרשנים במיל' ומומחים. הפסוק הזה מזכיר לנו שאנחנו לא קובעים בלעדית את העלילה, ועם כל הכבוד למומחים – המציאות מרבה להפתיע. לפעמים, לצערנו, בתסריטים קשים, אבל לפעמים באירועים שמדהימים אותנו לטובה: התקדמות של ההיסטוריה לכיוון חיובי, מהלכים והצלחות שאפילו לא דמיינו.

שנזכה לעוד הרבה בשורות טובות, הרבה מעבר למה שציפינו.

אמת פשוטה מארץ ישראל

אמא אחת מישראל יכולה ללמד את כל העולם המערבי מהי האמת. יצאתי השבוע מהשבעה על החטופה עמית בוסקילה הי"ד, שנקברה בקריית גת אחרי שמונה חודשים של אי ודאות.

בדרך לשם שמעתי ברדיו כך: בבית הדין בהאג רוצים להכריז על ראשי המדינה שלנו כפושעי מלחמה, האיחוד האירופי הביע תנחומים על מותו של הנשיא האיראני ובאו"ם עמדו לזכרו בדקת דומייה. עולם הפוך.

אבל אילנה בוסקילה, אמא של עמית, לא מבולבלת. יש לה מה לומר לכל העולם: "כל יום של חיים הוא מתנה. זכיתי ל-28 שנים של מתנה, עם עמית שלי. ילדה טהורה, שעמלק רצח אותה.

"בראש שלי, עמית הגנה עלינו. עלי. הם היו מגיעים עד לקריית גת אם הם לא היו מתעכבים כל כך הרבה במסיבה.

"עמית נרצחה על קידוש השם, רק כי הייתה יהודייה. כל יהודי שהיה שם – היה נרצח. היה פה היום רב שהסביר לי שהיא בשמיים במקום הכי גבוה, כי היא שליחת ציבור, הרוגת מלכות. אפילו המילים האחרונות שלה בשיחת הטלפון לדוד שלה היו 'שמע ישראל'. זו הצוואה שלה.

"אבל במשך שמונה חודשים לא ידענו שאלה היו המילים האחרונות שלה. חשבנו שהיא חיה. היא נתנה לעולם עוד שמונה חודשים של התחזקות, של אחדות, של תפילה, של הסברה בכל מקום. מה לא עשינו בשמה. אני לא יכולה לספר הכל. אנשים שינו את חייהם, בשביל עמית-אסתר בת אילנה, ואנשים עוד יעשו הרבה, לעילוי נשמתה.

"עבורנו זה חסד שמצאו את הגופה שלה. אנחנו מודים לכל מי שהיה מעורב בפעולה.

"מיד אחרי שמחת תורה, חברה שלה יצאה לשטח לחפש אותה. היא לא מצאה את עמית אבל גילתה שם את כל הזוועות. היא צילמה ותיעדה, וזה עזר לתחקיר של ה'ניו יורק טיימס' על ההתעללות בנשים.

"הדבר הכי מוסרי עכשיו זה למחוק את הרשע הזה מעל פני האדמה. הם הרשע המוחלט, והילדה שלי היא אור, זהב טהור".

אלף משפטנים בינלאומיים ודיפלומטים זרים לא יצליחו לטפס לרמות הבהירות והאמונה של אילנה בוסקילה. ובסוף, האמת הזו תנצח.

פסח שני, ויום הולדת לכרמל גת

הזדמנות שנייה. כמה שאנחנו צריכים הזדמנות שנייה. להתחיל מחדש, לזרוק קונספציות, להיזכר מי אנחנו באמת. ובכן, פסח שני היה היום להתחיל.

כשבני ישראל היו במדבר, מי שלא היה יכול לחגוג את חג הפסח המקורי, ביקש והתחנן וקיבל הזדמנות נוספת, חודש אחרי פסח. פרשנים רבים הסבירו מה היום המיוחד הזה מלמד אותנו: "אין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן".

פסח שני השנה היה גם  יום ההולדת ה-40 של החטופה כרמל גת, המורה האהובה ליוגה מקיבוץ בארי, וכמה שהיא וכל החטופים צריכים בשורות טובות.

הנה התכתבות מרגשת של כרמל מלפני שנה בדיוק, מיום ההולדת שלה. כרמל מקפידה לחגוג יום הולדת עברי. כמו אמא שלה, כנרת, שנרצחה בשמחת תורה, כרמל אוהבת את התנ"ך ואת הארץ ואת ההיסטוריה. שלומי חזוני מהיישוב קדומים, שכרמל הייתה בת הזוג של אחיו, הוא זה שמתכתב כאן עם כרמל ומסביר לה על משמעות יום ההולדת שלה: "זה מועד ב' הראשון בהיסטוריה". והיא עונה: "קטעים, השכלתי".

מזל טוב, כרמל בת כנרת. שנזכה כולנו למועד ב' בכל התחומים.

זכור, יש רוע!

הרב יונתן זקס ז"ל לא ראה את הסרטון שפורסם בשבוע שעבר, של התצפיתניות החטופות מול המחבלים הארורים. הוא לא ראה איך באו"ם עומדים דקת דומייה לזכר נשיא איראן. הוא לא ראה איך בבית הדין בהאג מתייחסים אל הנבחרים בישראל ואל סינוואר ביחד כאל פושעי מלחמה. אבל כך הוא כתב לפני שנים, על הצורך להישיר מבט אל הרוע האנושי, ולהכיר בקיומו:"אנו, אנשי המערב, שכחנו את המושג אויב. אנחנו מאמינים שלכל בעיה יש פתרון הגיוני, שאפשר למצוא פשרה. אבל במציאות, לא כולם דמוקרטים. אויב הוא מישהו שמוכן למות כדי להרוג אותך.

"זה מסביר את חשיבותו של ציווי מיוחד שמופיע בתורה: 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. לֹא תִּשְׁכָּח!'.

"חשבנו שעמלק נכחד ושייך להיסטוריה, אבל אז הגיעו שתי מלחמות עולם וגם השואה, הפשע החמור ביותר שעשו בני אדם בבני אדם. וכיום, הסכנה הגדולה ביותר היא הטרור.

"הרוע אינו מת אף פעם. נצטווינו לזכור, לא למען העבר אלא למען העתיד, ולא לשם נקמה אלא להפך: לשם יצירתו של עולם חופשי מנקמה ומאלימות.

חברה של שחקנים רציונליים עלולה להתרגל לחשוב, בטעות, שהעולם מלא שחקנים רציונליים שאפשר לשאת ולתת איתם על שלום. לא תמיד זה המצב!

"התורה שולחת כאן מסר רלוונטי מאין כמוהו לעתידם של המערב ושל החופש עצמו: החופש תלוי ביכולת שלנו לזכור את פניו של עמלק המלווים את ההיסטוריה מאז ועד היום, ואם צריך – גם להילחם בו" (מתוך החוברת "לרפא את הלב" שזכיתי לערוך).