מפתיע: מה הקשר בין מחשבון שפיצר לשנת השמיטה?

שמעתם פעם על מחשבון שפיצר? אם אתם חושבים שמדובר על משהו שקשור לשיעורי מתמטיקה בבית הספר, זה יפה, כי זה סימן שלא לקחתם בחיים משכנתא...

מחשבון שפיצר הוא השיטה המקובלת לחשב את הריבית שתצטרכו לשלם על הדירה שלכם בשנים הבאות, לא משהו שכיף להסתכל עליו. כי מה לעשות, אנחנו עבדים של הבנק להרבה שנים.

בפרשת בהר באים דיני הריבית סמוכים למצוות השמיטה. למה?

מצד אחד, השמיטה והיובל הם סוג של "מחשבון שפיצר" חיובי: העבד שנאנק תחת העבודה, האדם שמכר את ביתו או קרקעו, בעלי החובות, כולם מסתכלים ב"לוח הסילוקין" של התורה, מחכים שתגיע השנה השביעית, וטוב יותר - שנת היובל, כדי להיפטר מכל ההתחייבויות המעיקות.

לכן יש קשר בהחלט לאיסור ריבית. הבעיה בריבית היא שהיא הולכת וגדלה, האדם כל החיים צריך לשלם עוד ועוד, על הבית, על האוטו, על התשלומים של האשראי, המטרה היא שתמיד הלקוח יהיה חייב איכשהו, עד זקנה ושיבה, יצאו תשלומים. זה סוג של עבדות, ללא מוצא. ולכן התורה אוסרת אותה. התורה רוצה שיהיה מוצא לעוני ולשעבוד.

ולכן ישנה הלכה מעניינת מאד במעשרות: ישנו מעשר שהוא "מעשר עני", כל אחד מפריש עשרה אחוזים מהתבואה ונותן אותם לעניים, נשמע נפלא, נכון? למרבה הפלא, התורה מצווה על כך רק בשתי שנים בשמיטה. בשאר השנים נותנים מעשר שני, שנאכל בקדושה בירושלים, למה?

משום שהתורה לא רוצה שהעני יתרגל למעשרות, יתרגל להזנחה וישקע ב"שנור". השנה הזו שבה מקבלים מעשר עני היא שנה נפלאה שתאפשר לו לעמוד על הרגליים, הוא יכול לקבל מעשרות וליהנות, ובמקביל לעבוד קצת, כדי שבשנה הבאה יוכל לפתוח עסק משל עצמו. אוי ואבוי אם הוא יתרגל לקבל רק משל אחרים. וכך גם שנת השמיטה היא חגיגה לעניים, אבל אסור להישאר בחגיגה הזו, אחריה מגיעה שנה רגילה לגמרי, שבה צריכים לעבוד.

כיוון שיש אנשים חסרי מזל, תמיד יצטרכו לתת צדקה, שהיא מצווה עצומה. "לא יחדל אביון מן הארץ", אומרת התורה. אבל אנחנו לא יוצרים שפע של צדקות סתם כך, וכפי שאומר הרמב"ם: לתת לאדם הלוואה שתאפשר לו לפתוח עסק או להתפרנס – זה חסד גדול יותר מהצדקה, זו המעלה הכי גדולה.

בזמננו ישנו היתר ללוות בריבית, המכונה היתר עיסקא, והבנקים משתמשים בו. הסיבה להיתר זה היא, שעיקר הרעיון באיסור התורה היא שלא ינצלו את העני. אדם שאין לו כסף ללחם ייקח הלוואה, ומחר יצטרך לשלם כפליים, ומאין? זו השיטה המפחידה של השוק האפור, לנצל קושי ומחסור של אדם. התורה מצווה אדם שאם יש לו כסף להלוות – שילווה בלי ריבית, שייקח ערבים, צ'ק ביטחון, וכמובן רק לאדם נאמן, אבל ריבית לא. מה שאין כן בהלוואות בנקאיות, כאשר אין מטרתן לחם, אלא ביזנס. אני רוצה לקנות דירה שאוכל להשכיר וארוויח כסף, אבל אין לי שני מיליון ₪. כאן אני יכול לחלוק את הרווחים שלי עם הבנק, וזה הרעיון של היתר עיסקא. המשכנתא אינה ניצול המחסור שלנו בלחם, אלא עסק משותף.