מחוברים אבל הכי בודדים: לאחר 15 שנות מחקר נחשפת השפעת הטלפון על חיינו

באחת התוכניות בערוצי התקשורת ערכו שאלון עם מתבגרים על הטלפון. לכאורה, נשמע כמו משהו שלא יביא לצופים יותר מדי תובנות או עניין. מה כבר יכול להיות מעניין בשאלות על כלי שבסך הכול משרת אותנו ועושה את החיים נוחים יותר?

מה שהתחיל בשאלות רדודות ואפילו טכניות ויבשות, הגיע להתבוננות כנה ואפילו כואבת על מה שקורה בתוכנו פנימה. תובנות פסיכולוגיות על עצמנו, על החיים, על העידן המודרני זרמו עם כל שאלה ותשובה. הכנות האמיצה חשפה את האמת הלא נעימה, והחיוך הנבוך חִיפה על הכאב.

הם אמרו את מה שכולם מרגישים ויודעים, אבל לאף אחד אין אומץ לחשוף – "זאת פשוט דרך פשוטה להתנתק ממה שבאמת קורה, ולעבור לעולם שיותר טוב לך"; "במובן מסוים זה תחליף לדבר הנורא מפחיד הזה של להיות שנייה לבד עם עצמי"; "עוד בריחה מאינטראקציה חברתית"; "לא משנה כמה אתה לבד בתחושות שלך, אז תדע שכולם מרגישים ככה".

כמה פעמים הייתם יחד עם אנשים קרובים, משפחה וחברים, אבל בעצם הייתם לבד? ביחד, אבל לגמרי לחוד? כל אחד בעולמו אשר במסך.

"במשך 15 השנים האחרונות למדתי תקשורת וטכנולוגיה, והבנתי שהמכשירים הסלולאריים לא רק משנים את הצורה בה אנחנו עושים דברים, אלא משנים את מי שאנחנו", אומרת פרופ' שרי טרקל, סוציולוגית ופרופסור למדעי החברה של המדע והטכנולוגיה באוניברסיטת MIT. בספרה 'מחוברים אבל לבד', אותו כתבה על בסיס 15 שנות מחקר ומאות ראיונות, היא מצביעה כיצד התרבות הדיגיטלית משנה את הזהות האישית שלנו ואת מערכות היחסים שלנו. היא מציגה את המציאות הקשה – ככל שהקשרים הווירטואליים מתרחבים, כך האדם הופך להיות מנותק יותר. המכשירים שמאפשרים זמינות, יצרו חיץ בין אנשים והביאו לבדידות הכי קשה בהיסטוריה. בעידן הנוכחי, מיליון אנשים כרגע זמינים ואולי אפילו נמצאים בסביבתך, אבל כל זה אינו מפיג את הבדידות.

אז אולי, למרות הנוחות, לא יזיק לנו לחזור קצת למה שהיה פעם. להתקשר במקום לשלוח הודעה, להיפגש במקום להתעדכן דרך הפיד, וכשאנחנו עם אנשים – לתת לעצמנו להיות איתם, בלי הצצות בטלפון, אלא באמת להיות איתם.