לחסום את האוטובוס או להישאר תקועים?

דילמה מוסרית לדיון משפחתי

האוטובוס עצר בפתאומיות, ודוד, שנמנם על מושבו, פקח את עיניו בבהלה. הוא הביט החוצה, מקווה שלא קרה משהו רציני. לתדהמתו הוא ראה שלושה בחורים שחסמו את הכביש, כדי שנהג האוטובוס יעלה אותם, אבל הנהג סרב להעלות אותם והשאיר את הדלת סגורה. הבחורים לא ויתרו, ובצעד של נואשות, המשיכו לחסום את האוטובוס, תוך כדי שהם צועקים לו "תפתח לנו, כבר שעתיים אנחנו מחכים כאן בלי אוטובוס".

דוד הסתכל החוצה, לראות היכן בדיוק הם נמצאים כרגע. זה היה ליד קריית הממשלה, בדרך למודיעין. העניינים התחממו, והתפתח ויכוח חריף בין הנהג לבחורים. דוד הציץ בשעונו. היתה זאת שעת צהריים מאוחרת, עם כמה תכנונים חשובים שיש לו להמשך היום, וממש לא התחשק לו להתעכב. אבל לא נראה שהמצב הולך להירגע בקרוב. הוא שמע את הבחורים טוענים שהם מחכים פה כבר שעתיים, שחברת האוטובוסים לא שולחת קווי אוטובוס, ושהיא צריכה לשאת באשמה של המצב הזה ולדאוג שהאוטובוס הבא שמגיע יעלה אנשים שממתינים זמן רב בתחנה, גם אם האוטובוס שמגיע כבר מלא. הם גם הדגישו שהם מוכנים לעלות ולנסוע בעמידה. הנהג טען מנגד, שהוא לא מסכים להעלות אנשים מעבר לתקן, ושבכל מקרה אסור להם לחסום אותו. הטונים עלו, כמה מהנוסעים התערבו בוויכוח, ודוד הציץ שוב בשעונו ונאנח. "האמנם מותר לבחורים אלה לנהוג כפי שהם נוהגים?", תמה לעצמו. מה דעתכם?

תשובה

האמנם, בלית ברירה, מותר היה לבחורים אלה לנהוג כפי שנהגו? בשם מרן הרב אלישיב זצ"ל מובא הפסק הבא: "מצוי שאנשים ממתינים זמן רב לאוטובוס, ונהג אוטובוס מגיע, ואין מתאפשר לו להעלות נוסעים נוספים מחמת הצפיפות. יש הנוקטים במעשה חסימת הדרך לנסיעת האוטובוס עד שהנהג ידאג להבאת אוטובוס נוסף עבורם, ואין זה מן הצדק והיושר לעשות כן, שהרי נוסעי האוטובוס אינם אשמים בכך שאין מקום נוסף, ומדוע יענשו אלה בעיכוב דרכם".

בפרשת אמור נאמר "ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כ"ב, ל"ב), וכתב הרמב"ם: "ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינם עבירות, הרי זה חילל את השם". מכאן שאותם בחורים צריכים מאוד להיזהר להתנהג באופן של קידוש השם, ולהימנע מחשש של חילול השם.

מה צריכה להיות תגובת הנוסעים להתנהגות הבחורים? מחשבה כמו: "הם לא מתביישים לעכב את כל האנשים פה?! מדוע אנו צריכים לסבול בגללם?!", גובלת בעין רעה. אי אפשר לדון את הבחורים כל עוד לא עומדים במקומם. הבה נתבונן, אם נערים אלו היו קרובי משפחה שלנו, כגון אחים, האם לא היינו מנסים לשכנע את הנהג להתקשר לחברת ההסעות ולבקש לשלוח אוטובוס עבורם, או שהיינו מבקשים ממנו להעלות אותם בכל זאת? מה עם נשיאה בעול עם חברו? כל אחד מהנוסעים צריך לזכור כי גם הוא היה יכול להיקלע לאותה סיטואציה בדיוק, ולהיות זה שנשאר בחוץ.

מה צריכה להיות תגובת הנהג? מצד אחד צודק הנהג, אשר אינו רוצה להעלות אנשים מעבר למותר. הוא עלול לקבל קנס על כך. מצד שני, הוא צריך לבדוק את עצמו, אם אותם נערים היו קרובי משפחתו, האם גם אז היה מקפיד על החוקים? באופן זה יבדוק הנהג את עצמו, אם סירובו נובע מרוע לב וצרות עין, או מסיבות של שמירה על החוק.

תרגיל שבועי למשפחה

הבה נבחן את עצמנו. בשעה שאנחנו נוסעים באוטובוס ואנו מבחינים באנשים אשר נותרו בתחנה מחוסר מקום – האם אכפת לנו? האם אנו מקווים או מתפללים לה' שיזמן להם במהרה אוטובוס אחר?

מתוך הספר "חובת האדם בעולמו - סוגיות במוסר ובמידות לכל המשפחה". לרכישת ספרי הסדרה היכנסו להידברות שופס או חייגו 073-222-1250