זה אף פעם לא מתחיל במפת ניילון. טעם וריח, דעות, והרגלים שונים חיים שם בתוכנו כולנו

בהתחלה זה יעשה כאן קולות רקע של דיון בעניין מפת ניילון, כזו שיש כאלה מאתנו שפורשים על שולחן השבת. כמה כביסות כבר אפשר לעשות? אבל זה לא יגמר שם, כי זה אף פעם לא התחיל שם.

סוגיית מפת הניילון בתוך השבתות שלנו, כן או לא, הפכה עם השנים פה לסימבול.

אני, בתחילת התשובה, כשעוד הייתי יחסית חדשה בעסק, רק רציתי בשבת מפת ניילון מעל המפה הלבנה. תנו לי מפת ניילון ואהיה מאושרת. היא סימנה לי המון. היה במראה הערוך שבה, עוד מחמישי, משהו קדוש כזה, הרבה ילדים כזה, מבריק כזה, מצופה כזה, הנה זה בא כזה.

ובעלי, שגדל אצל האמא האריסטוקרטית שלו ברחוב אדוארד ברנשטיין בתל אביב – רק מיטיבי לכת יודעים איפה הרחוב הזה, ומי עוד גר בו – בעלי לא הבין מה הוא רואה. "מה זה?", הוא היה אומר, "אצל אמא שלי בחיים לא ראיתי דבר כזה".

אני גוללת מהר את השנים קדימה, כי התהפכנו. הוא הפך להיות המפרגן הראשי של מפות הניילון: הוא גם קונה אותן, גם מומחה בעובי הדנייר שלהן, מסנגר עליהם קבוע.

ואני? אני הפכתי להיות זאת שמפגינה נגד. המפה השקופה הזאת מפריעה לי בשיק של הפרחים, בשילוב היוניק בוטיק של "תכשיטי השולחן", אני קוראת להם. אפילו שהם מ"הכל בשקל", הם מפארים לי את הסעודות.

זה אף פעם לא מתחיל במפת ניילון. טעם וריח, דעות, והרגלים שונים חיים שם בתוכנו כולנו בבואנו לבנות יחד בית.

קראתי אצל הרב שפירא זצ"ל, שהשמחה של חודש אדר, בעומק סיבתה, היא על תחילת בניין הבית, בדיוק להיפך ממיעוט השמחה בחודש אב, שם הסיבה היא חורבנו.

באחת הברכות היפות ביותר בירך אחד הדרשנים את הזוג הצעיר שלנו, הרביעי שחיתנו בחסדי ה' לפני שנתיים. הוא עמד מולם בשבת שבע ברכות, סיים את דברי התורה שלו ונתן להם טיפ של בנייה: "אני מברך אתכם שתהיו ברורים זה לזו". ברורים.

להיות ברורים רגשית זה לזו, זה מה שהוא התכוון. זו יכולת לנהל שיח שבו כל אחד יודע בבירור מה הוא מבקש להרגיש בבית. מכובד, נראה, חשוב, מוערכת, שווה, ועל זה מתווספת האפשרות להביע את הצורך הרגשי באופן כן וברור, במלל, מול מי שהתחתנו איתו.

כשהאדם השני שומע את הצורך הרגשי המבורר של הראשון, הוא מקשיב. הוא אינו ממהר לסתור את הצורך, או להסביר כמה הוא לא הגיוני או מיותר. הצד השני מקשיב, לא כדי לענות, אלא רק כדי להבין.

"אני צריכה להרגיש בשבת טוב טעם של נסיכה בארמון. עם מפה מגוהצת, גם אם אני היא זו שצריכה לעמוד ארוכות ולגהץ אותה באהבה, לכבוד שבת קודש".

אני חושבת שהייתי ברורה מאוד.

הניילון שקט, כבר מזמן לא עושה קולות. כמה אני אוהבת שבתות.