הברית בין ישראל לה': דבר תורה נפלא לשולחן שבת

התורה מתארת את שלבי החטא של עם ישראל: וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי.

אין הקב"ה ממהר להעניש את עמו על חטא, ואפילו לא על חטאים מרובים. הנושא הוא מאיסת החוקים. רק כשעם ישראל מואס, חלילה, בחוקי ה', נפשו גועלת אותם! ואז הם מבטלים את הכל, כי מי שחוטא לתיאבון, לא מבטל את כל החוקים. רק מי שעושה להכעיס, מתאמץ לבלתי עשות את הכל, וכפי שמסביר הרב הירש: "הם משכנעים את עצמם שהם פועלים לטובת האנושות, ושמלחמתם נגד התורה אינה מלחמה נגד ה' וציווייו. ואכן, בעיניהם, התורה אשר נגדה הם לוחמים אינה מעשה ה'. הם רואים את התגלות ה' כמסורת דמיונית קדומה, את משה והנביאים כבדאים, ואת מוֹסרי התורה מסיני כרמאים שאחרים הוליכו אותם שולל. ככל שמטרת מאבקם הקנאי היא 'לבלתי עשות את כל מצוותי', למנוע את שמירת המצוות, כך חייבים הם לחדול מלראות מצוות אלה כ'מצוותי' – מצוות ה'".

אחרי כל זה מגיע "להפרכם את בריתי". מה היא הפרת הברית שאחרי כל הדברים שנמנו לעיל?

הרב הירש כותב: "להפרכם את בריתי. הבוגד טרם ניתק את החוט האחרון שעוד קושר אותו לברית ה'. לפי התורת כהנים, צעד זה הוא 'כפירה בעיקר', לכפור במציאות ה'. היורד במדרון התלול של הבגידה, מגיע באופן בלתי נמנע לשלב האחרון הזה. כל עוד מחשבת ה' בלבו, כל עוד הוא הוגה במציאות ה' – אפילו כשהדבר מלווה בספקות – הוא ישקול במאזני שכלו את האפשרות של התגלות ה', וקול מצפונו לא ייתן לו מנוח. רק אם יחשיך האור אשר בתוכו, ויכבה הניצוץ הקלוש האחרון של הכרתו בה'; רק אם יינתק החוט האחרון הקושר אותו לברית ה' – רק אז ימצא מנוח; ובבקשתו אחר מנוח מדומה זה, ירמוס בגאווה את הניצוץ האחרון הזה, וינתק את אותו החוט האחרון: 'כל שיש בו כל המדות הללו סוף שהוא כופר בעיקר'".

לכפירה וכן להפרה, ישנו שורש משותף. צירופי האותיות פ' ור' בלשון הקודש מגלים תופעה מעניינת מאד. כל צירוף אפשרי של פ+ר – משמעותו קשורה בחשיפת הפנימיות. האות ר' מסמלת את החומר הפנימי, והאות פ' מסמלת הוצאה החוצה. לפורר, זוהי הוצאה מתמשכת. הכפלת הר' הופכת את הפירור לפעולה מתמשכת, עד לביטול הצורה הראשונה, הכל הופך לפירורים, הכל  יוצא החוצה. אך גם לפרום, לפרוס, לפרוע, לפרוץ, לפרק, להפריש, להפריד – כולם בעלי משמעות מקבילה. עיר פרזות, בלי חומה המגינה מול החוץ, הפרא מוציא את דחפיו ללא גבולות וחומה, וגם הפרי והפרח הוא הוצאת החומר שבתוך הצמח –לחוץ. הברית היא חיבור. גם הברית בין ישראל לה' היא חיבור. הפרה שלה היא יציאה מתוך החיבור הזה, ומכאן גם הכפירה, יציאה מן הכלל.

ברגע שהברית מתפוררת, גם הקיום שלנו מתפורר, חלילה.