הרבנית ימימה מזרחי על רות ונעמי, גיבורות חג השבועות: "איך אפשר לחגוג השנה?"

על כל חג השנה הינו צריכות 

לשאול את עצמנו: איך לחגוג? איך חוגגים? 

איך בשנה כזאת שבורה?

אבל על שבועות אנחנו לא צריכות לשאול. 

כי שבועות הוא חג שבור מלכתחילה, 

חג של לוחות שבורים. 

בחג השבועות אנחנו מקבלים לוחות 

שנשברו בסוף, שאותיותיהם פרחו באוויר,

והלוחות כָּבְדוּ על ידי משה ונפלו על הארץ. 

ואני יודעת, גדלנו על החג הזה מגיל אפס והוא 

נראה לנו מובן מאליו. אבל בואו נעצור להתבונן בו 

רגע ונבין כמה הוא מופלא ויוצא דופן, כי... 

האם פגשת אי פעם זוג שחגג יום נישואין 

אחרי שהוא התגרש? 

כי זה שבועות. הכתובה הזאת, שקיבלנו בשבועות, 

נשברה. והלוחות השלמים, השניים, 

התקבלו מאוחר יותר, רק ביום כיפור. 

אז איך זה שאנחנו חוגגות את התורה עכשיו, 

כשהכל שבור לנו? 

ונראה שהשנה, אחרי שמַתְנוּ בשמחת תורה, אנחנו 

נחגוג את זה ש-לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחוֹת בָּאָרוֹן.

אני רוצה ללמוד אתכן על שתי נשים שהן שברי 

לוחות. שהאותיות שלהן פרחו באוויר. 

שהיו להן חיים משגעים, ולא נשאר להן כלום. 

אין קללה שלא פגעה בהן. 

אני רוצה לדבר אתכן על נעמי ורות. 

שתיהן אלמנות שאיבדו את האיש שלהן, לא עלינו.

שתיהן אימהות שכולות, ששכלו ילדים, לא עלינו. 

שתיהן נשים מפונות מביתן, שהולכות משדה מואב לבית לחם כמו הומלסיות.

אף אחד כבר לא רוצה להתקרב אליהן כי יש להן 

מזל מנחוס. רות אפילו נחשבה ״אישה קטלנית״,

על פי אחת הדעות.

כמה שבר בשתי נשים, ריבונו של עולם. 

ושתי הנשים השבורות האלה הן שני לוחות שנשברו. 

כך כתוב בזוהר. הוא מפרש את הפסוק ממגילת רות: 

וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים.

למה כתוב "הֵמָּה", והלא "הם״ זה לשון זכר? 

על שתי נשים צריך לכתוב ״הן״. צריך להיות כתוב 

"וְהֵנָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם". 

אז למה ״הֵמָּה״, בזכר? 

והזוהר עונה: רמז לשני לוחות הברית, שנשברו.

כשנעמי ורות חוזרות הביתה, שתי נשים שהן כלום, 

אומרת נעמי לרות: מאמי שלי, כל סוף הוא התחלה 

של מישהי אחרת. 

כל התורה שידענו, נשברה. אנחנו מתחילות עכשיו 

לכתוב את אותיותינו מחדש. 

את באה?

וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, במה שנראה כמו סוף, 

הכי סוף בעולם; הן שבורות כמו לוחות. 

אבל מתי זה קורה? בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים! 

זה נראה כמו הסוף שלנו, אומרת נעמי לרות. 

אבל מאמי שלי, את רואה את ההתחלה של הקציר? 

זו תהיה התחלה חדשה. קומי!