בהפרש של 19 יום: סבא וסבתא איבדו שני נכדים בקרבות בעזה

השכול היכה פעמיים בתוך 19 יום בבית משפחת לוי בקרית מוצקין. נינט ומשה לוי ליוו היום (חמישי) למנוחות את נכדם, סמ"ר ידידיה אזוגי הי"ד, שנפל אתמול בקרב ברצועה ונטמן בבית העלמין ביקיר. לפני 19 יום בדיוק הם קברו את הנכד הנוסף, דניאל לוי הי"ד, שנהרג אף הוא בעזה.

ידידיה, בן 22, סמל מחלקה בגדוד 101 של הצנחנים ותושב היישוב רבבה בשומרון נהרג בקרב בצפון רצועת עזה. סמ"ר דניאל לוי הי"ד, לוחם בחטיבת הנח"ל נפל אף הוא בקרב בצפון הרצועה.

דוד, אביו של דניאל, אמר בעקבות נפילת אחיינו: "ההורים שלי איבדו שני נכדים בהפרש קצר. שניהם חיילים, שניהם היו לוחמים, שניהם לחמו בעזה. המוות שלהם כל כך קרוב האחד לשני, זה משהו הזוי ובלתי נתפס".

משפחתו של ידידיה אזוגי הייתה אמורה לחגוג הערב אירוסין לאחות של ידידיה. בשל נפילתו, המשפחה דחתה את האירוסין עם בחיר ליבה, אביאל שיוביץ.

ידידיה הותיר אחריו הורים: דליה ואליהו, וחמישה אחים ואחיות. חבריו מספרים כי היה מעורב בנוער ובעשייה בישוב. ידידיה היה אמור לצאת היום בבוקר לאירוסין של אחותו תהילה, אך התעקש לבצע משימה נוספת, במהלכה נהרג.

האחות מוריה ספדה לו: "דידי שלי, אח שלי הקטן, האהוב שלי. איך הלכת לנו דידי שלי? האור של הבית, אף אחד לא יכול עלייך גיבור שלנו. היית כמו יוסף של הבית שלנו, הבן המועדף ועכשיו אתה עמוק בבור. כולם הכי אהבו אותך מכולם. היה לך קסם, היית סוחף את כולם. היית מצליח להוציא את אבא בחמש בבוקר לאיזה מעיין. איך עכשיו נצא לטייל בלעדייך? איך נשמח בלעדייך אח שלי הקטן? איך נשתקם מזה? אמרת שתשמור על עצמך, כבר היית בדרך החוצה, אמרת שתבוא לחינה. במקום שמחה משפחתית אנחנו בהלוויה שלך. פגשת את הבת שלי רק פעמיים, התפללתי שזאת לא תהיה התמונה האחרונה שלך איתה. היא לא תכיר את דוד שלה".

האחות תהילה הוסיפה: "לפני שהלכת לצבא ביקשתי ממך בתמימות שלא תהיה גיבור אבל ידעתי שזה חזק ממך. כשהיינו באותה שבת ארורה בשדרות פשוט עשית יצאת עם הנשק החוצה בתמימות, בשקט, בענווה. אתה הגיבור שלי. לפני שבועיים קברנו את בן דוד שלנו דניאל, אני זוכרת איך חיבקת אותי חזק-חזק, חיבוק שמבקש שאשמור אותו לרגעים קשים. איך אני אתחתן שלא תהיה פה? לא תראה אותי בשמלת כלה. איך ממשיכים הלאה? מי ירים אותנו עכשיו? מי ילמד אותנו לחזור לחיות? בבקשה תבוא אליי בחלומות".

אימו דליה סיפרה בהלוויה על 24 השעות האחרונות בחייו של ידידיה: "שעה וחצי הבדילה בין ההלוויה שלך לאירוסין של תהילה. בשקט עשית הכל, וכולם אחריך. ילד שלי, תמיד שמח, תמיד רגוע. הכי היה קשה להרגיז אותך. כששאלתי אותך בטלפון 'איך הולך?', ענית 'הכל מעולה', תמיד לא משנה מה. הייתי מזהירה אותך לפני שאתה חוזר לצבא כי לא פחדת מכלום ואתה הייתה צוחק 'אמא מה זה ניהול סיכונים?'. אני יודעת שהיית זהיר בשבילי. מי ייכנס הביתה עם החיוך ויקרא בקול 'שלום' ולא יבין על מה כל ההתרגשות סביבו?. כל אחות הייתה מגיעה אליי בנפרד ואומרת לי 'את יודעת שידידיה הכי אוהב אותי? הוא כתב לי פתק'. כל אחת הייתה הכי מיוחדת ואהובה עבורך. ב-7 באוקטובר ניצלת בנס. יצאתי מהבית, הסתכלתי לי בעיניים ואמרת לי 'אמא צריך אותנו'. אם היו נלחמים מולך פנים מול פנים הפחדנים האלה היית מנצח אותם, רק מטען היה יכול לקחת אותך".