אמיתי או זיוף: המחקר המפתיע אודות כתובת יהואש

בפרשת בחוקותי מוזכר דין הערכים. אדם שמתחייב ערך איש או אישה להקדש, כמה הסכום שמשלם.

בשנת 2001 פורסמה בידי סוחר העתיקות עודד גולן כתובת המתארת את יהואש המלך עורך בדק הבית, ובין השאר מביא את כסף הערכים לאוצר המקדש.

המחקר הראשון אודות הכתובת נעשה ע"י הגיאולוגים שמעון אילני ואמנון רוזנפלד מן המכון הגאולוגי הישראלי, ומומחים נוספים, שקבעו כי היא מקורית ואינה זיוף (בדיקות שנערכו מאוחר יותר במעבדות מוזיאון ישראל לא הובילו למסקנות חד משמעיות לגבי גיל הכתובת). מומחי רשות העתיקות טענו, לעומת זאת, כי הכתובת מזויפת. במשך שבע שנים נידונה בבית המשפט אשמת זיוף מול גולן, כאשר מול השופטים מעידים מומחים לגיאולוגיה ומומחים ללשון. ב-2012 פסק השופט אהרן פרקש כי אין הוכחה לזיוף הכתובת: "לא ניתן לקבוע כי הכתובת מזויפת, אף לא על פי השפה והלשון", פסק דין נוסף קבע כי גולן לא יכול לקבל לידיו את הכתובת, שכן לא הוכח שהיא מזויפת, ועתיקות שייכות למדינה…

רשות העתיקות הסתמכה על חוות דעתו של הבלשן אביגדור הורויץ. הורויץ כותב בכנות רבה: "אם הכתובת אמיתית, יש בה כדי להקשות על כמה מהמוסכמות המוצקות בחקר המקרא זה למעלה ממאה שנה לגבי מורכבותה של הספרות המקראית, וזמן חיבורם של הרבדים הספרותיים המשובצים בתנ"ך". אכן, בעיה קשה... הכתובת מאמתת יותר מדי את הכתוב בתנ"ך. מה עושים? כותב הורויץ: "אם בדיקות אחרות תוכחנה כביכול שהכתובת אמיתית, יש להטיל ספק באמינותן ולהסיק שהזייפן הצליח להערים עליהן ולמצוא דרך לעוקפן. מדובר במיוחד בבחינה הגיאולוגית, שהיא היחידה שאימתה, כביכול, את הכתובת". קובעים מראש שאפילו אם בדיקות יאמתו את הכתובת, יש להניח שהיא זיוף, שהרי היא מאמתת את התנ"ך...

אלי אשד סוקר את הפרשה מן הצד המשפטי, ומראה שלעומת הסברות הכלליות בעד זיוף, העובדות המשפטיות שגרמו לבית המשפט להכריע כי אין שום הוכחה לזיוף, משמעותיות הרבה יותר: לכל הדעות, כדי שמזימה בסדר גודל כזה תצליח יש צורך בשותפים רבים, בהם שישה עד עשרה מומחים בתחומים שונים. חקירה מסיבית ומאומצת לא מצאה שום קצה חוט לקונספירציה כזו. ברור לכל העוסקים בנושא, שגולן אינו גאון רב תחומי שיכול לבצע זיוף כזה. העדויות בבית המשפט, של 138 עדים, מתפרשות על פני יותר מ-12 אלף עמודים. 400 מוצגים הוצגו לפני השופטים. ב-445 עמודי פסק הדין רואים כי אם היתה קנוניית זיוף כזו, ניתן היה לחשוף אותה, כמו כל פשע אחר בסדר גודל כזה המבוצע במדינה, כאשר החשוד היחידי לפנינו.

הגיאולוגים שבדקו את האבן מצאו בועות זהב מיקרוסקופיות בתוך ציפוי הכתובת. לדבריהם, מקור הבועות הללו בזהב שציפה את קירות בית המקדש, והותך בזמן החורבן, בצורת פיזור שאינה יכולה להיות מלאכותית. לא ניתנה תשובה לממצא זה. מומחה לאבן ולחקיקה שבחן את הלוח קבע בצורה נחרצת שאין אפשרות לחקוק כ-200 אותיות וסימנים על גבי אבן קשה ובה סדק נגלה לעין – שאין עוררין שהוא קדום – מבלי לשבור את הלוח ומבלי שתיקטע רציפות החקיקה משני צדי הסדק.

בעת שהמשטרה החרימה את הפריט הנדיר, נפל הלוח מידי אחד הקצינים ונשבר לשניים. הודות לכך התברר שעל הכתובת, וגם בעומק חריצי האותיות, יש קרום שנוצר על ידי הפרשות מיקרואורגניזמים, ולדעת מומחים הוא חייב להיות בן מאה שנים לפחות. פרופ' גורן, ששימש כעד התביעה, הודה בבית המשפט כי מצא חומר קדום בכתובת, וייתכן ששגה בהערכתו הראשונית. גם עדים אחרים שינו את דעתם בעת החקירה, והפכו מעדי תביעה לעדי הגנה.

אשד מביא את דבריהם של חוקרים רבים, ובכללם הבלשן חיים כהן, הקובעים כי אין שום טענה אמיתית לזיוף הכתובת. כהן כותב כי לאור נוסח הכתובת, הוא גילה במשך כשלש שנים תובנות חשובות בדקדוק המקראי, "כלומר אם היה מדובר בזייפן הוא היה צריך לדעת מראש את כל החידושים שאני גיליתי בעקבות שלוש שנות לימוד בכתובת זו". כהן מודה כי גם מבין החוקרים הכי מוצלחים שהוא מכיר, לא היה אחד שהיה יכול לזייף כתובת כזו.

אמנם, טיעונים מוצקים ככל שיהיו, לא ישנו הנחות יסוד. אין לאמת את התנ"ך יותר מדי...