מהו הזמן הקריטי ביותר במסע החינוכי של הילד?

רבים שואלים, "אנו מחנכים את ילדינו בבית לאמונה בבורא לשמירת שבת ולערכים, מה רע אם בבית הספר לא מתמקדים בנושאים אלו? מה שחסר בבית הספר נשלים לו בבית!".

והתשובה לכך היא שידועים דברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו' הלכה א'): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך, צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם". כלומר, שהסביבה משפיעה על האדם, וכאשר נמצא בסביבה לא טובה, הסביבה בהכרח משפיעה עליו, גם אם לא בטווח המיידי והקצר, אבל בהכרח משפיעה עליו.

הרמב"ם דן בתופעה זו על מבוגרים, אך היא הופכת קריטית עוד יותר כאשר מדובר על ילדים שעדיין אין להם דעה מובנית ובלתי מעורערת.

כך שגם ילד המגיע מבית טוב, כאשר יושב בכיתה עם ילדים מבתים אחרים שאינם מאמינים כל-כך בבורא עולם וכדומה, הוא מושפע חס ושלום מאותם ילדים, וכפי שאכן רואים בסקרים שהבאנו בראשית הפרק.

מה גם שבבתי-ספר הכלליים, תלמידים מסוימים מגיעים ממשפחות שאינן מודעות לסכנות האורבות באינטרנט, ולכן אין להם מגבלות על שימוש בו. דבר המשפיע בהכרח על שאר הילדים בכיתה להיסחף אחר סכנות האינטרנט. וזהו מלבד זאת מה שהשימוש ברשתות החברתיות בקרב ילדים בבתי-ספר הכלליים, בארץ ובעולם, גרם למקרים של נידוי חברתי, ואירועים טרגיים של פגיעה עצמית ואובדנות אצל ילדים.

"עכשיו אתה בוכה?"

מסופר על הגאון רבי מיכאל דוב וייסמנדל זצ"ל, שהגיע לפניו אחד הגבירים כשבעיניו דמעות. אחר שהרגיעו מעט, החל הגביר לספר לו שבנו יחידו הכיר גויה וכעת החליט להינשא לה, ובכך ייגדע כל השושלת היהודית שלו ולא יישאר לו זרע יהודי בעולם. ה' ירחם.  

הרב הקשיב בקשב רב לגביר. הרכין את ראשו. ולאחר שתיקה קצרה פנה אליו: אספר לך סיפור. באחת מהערים בממלכה האוסטרו-הונגרית, היה בית הקברות היהודי מחוץ לגבול המדינה, כתוצאה מכך, כל מסע לוויה היה נדרש אישור מיוחד כדי לעבור את הגבול.

אחר מאמצים רבים השיגה הקהילה היהודית אישור תמידי למעבר בין הגבולות בכל לוויה, ללא צורך באישור מיוחד בכל פעם.

אחר זמן, סוחרים ממולחים החלו לנצל אישור זה להברחת סחורות בין הגבולות על ידי ארון מתים.

במהלך אחד מניסיונות ההברחה הללו, הבחין אחד השומרים כי המלווים צוחקים ביניהם, דבר שעורר לו חשד. מיד ביקש לפתוח את הארון, וסחורה יקרה התגלתה לנגד עיניו...

המבריחים נתפסו ולאחר מספר ימים הובאו לפני המושל למשפט.

במהלך תחינתם להקלה, התחננו הסוחרים למושל בדמעות, מחשש לעונש הקשה של גלות לסיביר.

השיב להם המושל: "עכשיו אתם בוכים? עכשיו כבר מאוחר! אילו הייתם בוכים בעת העברת הארון, השומר לא היה דורש לפתוח אותו, וממילא חייכם היו ניצלים...".   

החזיר הרב את מבטו אל האורח המיוסר, ואמר לו בנימה של צער: "עכשיו אתה בוכה? עכשיו כבר מאוחר. היה לך לבכות עליו כבר בעודו ילד - שיתחנך על ברכי היהדות והחינוך התורני. אילו היית בוכה אז ומכניסו לחינוך תורני, לא היית בוכה עכשיו...".

זמן שיגור החץ

"כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר, כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים" (תהלים קכז, ד) – כאשר הגיבור תופס קשת וחץ בידו, בזמן שהחץ עדיין בידו, יכול לכוונו לעבר המטרה הרצויה. אך ברגע שהחץ משתחרר, מסלולו נקבע.

ומלמדים חז"ל, שכך הם בני הנעורים:

בזמן שהילד צעיר, הוא ברשות ההורים, הם עדיין מחזיקים ומאכילים אותו ואינו יכול להסתדר בלעדיהם, ואו אז בידם היכולת לעצב את אישיותם, להשפיע על עתידם, ולנווט לנתיבים מוסריים וערכיים, בדומה להכוונת מעוף החץ. אך אחר שגדל, אין להורים השפעה עליו, ולא יוכלו לשנותו, כדוגמת החץ שהשתחרר מהקשת ומסלולו נקבע.

ומהו הזמן הקריטי ביותר במסע החינוכי של הילד?

בעת בחירת בית הספר עבורו!

שכן רק כאשר שולחם לחינוך תורני כבר מעודם רכים וצעירים לימים, יכול להצליח בחינוכו ולראות מהם נחת, כדוגמת העץ, שרק בעודו קטן ורך ניתן ליישרו, וכדוגמת יריית החץ, שרק לפני שיגורו ניתן לכוונו למטרה הרצויה.

מחפשים בית ספר תורני לילדיכם?

צרו קשרבטלפון עםארגון "לב לאחים"1800-550-300ותקבלו ללא תשלום מידע מקיף על בתי ספר תורניים באזור מגוריכם, הכוונה וייעוץ בבחירת בית הספר המתאים ביותר לילדיכם, וליווי ותמיכה לאורך כל תהליך הרישום.