הרצוג על דוד לוי: "היה מופת של ציונות ואהבת ישראל"

בבית העלמין בבית שאן הובא אחר הצהריים (שני) למנוחות סגן ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר, דוד לוי, אשר נפטר אתמול בגיל 86. כאלף בני אדם ליוו אותו בדרכו האחרונה, ביניהם נשיא המדינה יצחק הרצוג.

לוי שימש כחבר כנסת מטעם הליכוד ותנועת גשר וכיהן כ-20 שנה כשר בממשלות שונות. הותיר אחריו אישה, 12 ילדים, יותר מ-40 נכדים ועשרות נינים.

הנשיא יצחק הרצוג היה ראשון המספידים: "כאן באדמת בית שאן אנו נפרדים בכאב ממך, מופת של ציונות, נחישות ואהבת ישראל. דוד לוי השאיר חותם לדורות. כשר חוץ מיתולוגי הוא כתב פרקים בספר דברי הימים של המדינה".

"הוא ניצח לא מעט אמירות לעגניות וגזעניות; המשיך בדרכו בנחישות ובמסירות; התעלם מרעשי הרקע והותיר חותם אמיתי לדורות במדינת ישראל – מפעל חייו. כשר הבינוי והשיכון הבלתי-נשכח; כשר חוץ מיתולוגי; כחבר קבינט ברגעים קריטיים וגורליים; וכעוגן של מתינות, ממלכתיות ותבונה - אותן שיקף היטב בצמתים מכריעים בקורותיה של המדינה. הוא כתב פרקים שלמים בספר דברי הימים של מדינתנו, ברוחו, באישיותו הנחושה והג'נטלמנית – וכמובן גם בשפתו – העשירה, המעמיקה, המרתקת, המרגשת. הבלתי נשכחת".

"לפני שש שנים, כאשר הוענק לדוד לוי פרס ישראל, סיפרתי לו, כי לא אחת שמעתי מאבי, הנשיא השישי חיים הרצוג, את המשפט: 'דוד לוי צריך היה להיות ראש ממשלת ישראל, אבל לצערי הם לא יתנו לו'. כך אמר אבא, שקרא לו 'Elder Statesman' – אחד מ'זקני העדה' במובן המקראי והמנהיגותי של המילה, ונימק זאת, בין היתר, בתבונה המדינית, במתינות, ובשקול הדעת של דוד לוי. לא אשכח לעולם את דמעות ההתרגשות שעמדו בעיניו של דוד לוי כשהודה לי על ששיתפתי אותו בכך".

הנשיא הוסיף: "דוד לוי היה מנהיג פורץ דרך חברתי, מדיני ופוליטי – אמיץ ומוכשר. מופת של ממלכתיות, ושל הדר בית"רי – אמיתי ושורשי. היה לו לב יהודי ענק, חמלה אמיתית ורגישות חברתית, שהפכו אותו לאחד מהלוחמים החברתיים המשפיעים והבולטים ביותר בקורותיה של ישראל. מי ששינה, ממש במו ידיו ממש, את פניה של המדינה".

בתו, חברת הכנסת לשעבר אורלי לוי-אבקסיס, ספדה: "אבא, איזו שליחות הייתה לך, לשם שמיים ולמען עמך ישראל. השליחות הייתה לא קלה ולא סלולה, מדהים שאפילו על המובן מאליו היה צריך להילחם פה. נסיבות החיים הולידו את המנהיג שבך".

נכדו, סגן-אלוף דוד לוי, הקרוי על שמו, הוסיף בהספדו: "סבא היקר שלנו, בחרדת קודש ובצניעות רבה אני נושא הספד זה, מי אני שאספיד אדם כמוך? שעבורך תקרת זכוכית הייתה רק מהמורה בדרך ותו לא, אתה שתמיד היית חוזר ואומר 'טוב שם משמן טוב', ואני אוסיף ברשותך את המשך הפסוק 'מיום מוות ועד יום היוולדו' - אני בספק אם יש אדם בעולם שהמשפט הזה מתאים לו כל כך".

"אני לא בטוח שאתה מבין איזה בור גדול השארת איך, איזו מורשת, איזו עוצמה. תסמוך עליי, לשאת את שמך לכל מקום זה תיק כבד במשקל שאי אפשר כמעט לשאת. סעדת לשולחנות של מלכים, נשיאים גדולים ושולחנות סדר ערוכים ומדויקים להפליא, אבל מעולם לא הסכמת שמי מאיתנו יאכל לפני המאבטחים. שמרת על המשפחה כי היא חשובה לך מכל דבר. נתת תחושה לכל אדם כאילו הוא חלק מהמשפחה, וביתך היה פתוח לכל".

הנכד הוסיף: "החוכמה, כמה חוכמה הייתה בך, סבא, חוכמה שהייתה יכולה למלא אוקיינוסים. אתה, שיכולת לנאום על כל נושא בעולם כולו כאילו עשית עליו מחקר מעמיק, משבט המאיה ועד להתחממות הגלובלית של כדור הארץ, ותמיד היית קושר את זה ליהדות. כמה שיעורים לחיים קיבלנו ממך, סבא היקר, לימדת אותנו לעמוד על שלנו גם כשאנחנו נגד הזרם – כל עוד אנחנו מאמינים בצדקת הדרך – ושעבור הצדק והאמת משלמים לעיתים מחירים יקרים".