בואו להכיר: 7 דמויות מעניינות במגילת רות שיגלו לכם סודות חדשים

אלימלך

אלימלך הוא דמות תנ"כית מתקופת השופטים, הנזכרת במגילת רות. הוא השתייך לשבט יהודה, היה בעלה של נעמי ואביהם של מחלון וכליון. המשפחה גרה בבית לחם יהודה, אך בשל הבצורת והרעב, התדפקו רבים על דלתו של אלימלך וביקשו ממנו שיפרנסם. כיוון שלא רצה, עזב עם משפחתו למואב.

כה דברי חז"ל: ”אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי הדור היה. וכיון שבאו שני רעבון אמר: עכשיו יהיו כל ישראל מסובין בקופתן על פתחי וזה בא בקופתו וזה בא בכפיפו. מה עשה? עמד וברח מפניהם".

המשפחה עברה לשדה מואב. במואב נפטר אלימלך, ובניו נישאו לנשים מואביות, רות וערפה. לאחר זמן מה מתו גם הבנים, ונעמי שבה עם כלתה רות לבית לחם, שם רות נישאה לבועז, קרוב משפחתו של אלימלך.

נעמי

נעמי, אשתו של אלימלך ואם למחלון וכליון. במהלך עשר השנים בהם התגוררה נעמי במואב נפטרו בעלה ושני ילדים. בנוסף, גם את עושרה היא איבדה והפכה להיות עניה מרודה.

לאחר מות בעלה ושני בניה, נעמי החליטה לחזור לבית לחם עם רות, שנותרה נאמנה לה, בעוד ערפה נשארה במואב. נעמי חזרה למולדתה ונשות העיר התקשו להאמין למראה עיניהן כשהן רואות את נעמי במצבה שהשתנה ללא היכר. הן אמרו בתמיהה: "לשעבר הייתה מהלכת בנעליים יקרות – ועכשיו היא מהלכת יחפה. לשעבר הייתה מכוסה בבגדי צמר רך ונאה – ועכשיו היא מכוסה בסמרטוטין. לשעבר היו פניה מאדימות מכוח מאכל ומשתה – ועכשיו פניה מוריקות מרעבון. הזאת נעמי?!" (רות רבה, ג', ו'). נעמי השיבה להן: "אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאנָה לִי מָרָא, כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד" (רות א', כ'). 

לחצו כאן והכירו לעומק את דמותה הנדירה של נעמי

למה קוראים את מגילת רות בשבועות? מדוע עולם הבא מגיע רק על ידי ייסורים? כמה שנים חייתה רות? ומדוע לקח אליהו הנביא מר' עקיבא את המזרן אחרון שלו? הרצאתו של הרב ברוך רוזנבלום:

מחלון וכליון

מחלון וכליון היו בניו של אלימלך ונעמי, אשר עברו יחד עם משפחתם מבית לחם למואב בעקבות בצורת ורעב בארץ ישראל. במואב נשאו נשים מקומיות: מחלון נשא את רות המואביה וכליון נשא את ערפה, שעל פי מדרש רבה, היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. בעקבות נישואיהן לנשים נכריות, נפטרו שני הבנים במואב, ולא השאירו אחריהם ילדים. משמעות שמם במדרש משקפת את גורלם: "מחלון" מרמז על חולי ו"כליון" על כליה.

רות

רות המואבייה, בתו של מלך מואב, נישאה למחלון בנם של אלימלך ונעמי. כאשר מת מחלון ללא ילדים ואמו נעמי החליטה לשוב לארץ יהודה, החליטה רות, ועימה ערפה - אשת כליון - ללוותה. נעמי הורתה להן לחזור למואב, אך רות השיבה לה: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין. עמך עמי ואלוהיך אלוהי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר. כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך". נעמי ראתה שרות נחושה, והסכימה לקחת אותה עמה.

כאשר הגיעו לבית לחם, היה זה בתקופת קציר שעורים. משום שהיו עניות, יצאה רות ללקט שבולים והגיעה לשדהו של בועז, קרוב משפחתו של אלימלך. בערב, כאשר חזרה לבית נעמי, סיפרה על כך לחמותה. נעמי הורתה לה להמשיך ללקט בשדהו של בועז, שכן הוא מקרוביהם. רות עשתה כן והמשיכה ללקט בשדהו כל תקופת קציר שעורים וקציר חיטים.

בועז כינס את בית הדין ודרש מהגואל לגאול את שדות אלימלך, שנעמי נאלצה למכור. הגואל הסכים, אך כשהזכיר בועז שהתפקיד כולל גם את גאולת רות, נבהל הגואל וביקש מבועז לגאול במקומו. בועז גאל את השדה ונשא את רות, שילדה לו את עובד – שבנו ישי הוא אביו של דוד המלך.

רות הגיעה לדרגת 'אם המלכות' וחיה לפי מסורת חז"ל במשך דורות – עד למלכות שלמה. לפי שיטה אחת, רות חיה לפחות 172 שנה, ולפי שיטה אחרת, בין 270 ל-391 שנה. הקרבתה וסיבלה של רות הביאו אותה לפסגת תיקון העולם, כשהיא ראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה.

רות המואבייה מלמדת אותנו שיעור חשוב על נאמנות, הקרבה ועבודת ה'. היא מוכיחה כי באמצעות מסירות נפש ואמונה, ניתן להגיע לפסגות רוחניות ולתרום לתיקון העולם.

לחצו כאן לפרטים מרתקים נוספים על רות המואביה 

בעז

בועז, דמות מקראית מתקופת השופטים, הוא נכדו של נחשון בן עמינדב ונצר לשבט יהודה. הוא מתואר כאיש עשיר וגיבור חיל שגר בבית לחם, ומכונה גם אבצן במדרש. בעז היה בעלה של רות ואביו של עובד, סבו של ישי וסבא רבא של דוד המלך.

בעז ורות נפגשו לראשונה כאשר רות ליקטה שיבולים בשדהו. הוא גילה כלפיה חסד ותמיכה, ולאחר תהליך בו נדרש לפעול לפי מצוות הייבום, נשא אותה לאישה. בעז נודע כאיש חסד וצדק, אשר פעל בתבונה ובזהירות ביחסו אל רות והקרובים לה. בעז נפטר יום לאחר שנשא את רות לאישה, ובעקבות כך נולד עובד, אבי ישי, אבי דוד המלך, כאמור בסופה של מגילת רות: "וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (רות, ד', כ"א-כ"ב).

כאמור, המפרשים חלוקים בשאלת גילו של בעז בעת ייבום רות: האבן עזרא על רות כותב ”נראה בעיני שבעז היה בן 84 או 91 כשנשא לאישה את רות. לעומתו, רש"י מוכיח שבעז היה לפחות בן 300 שנה.

ערפה

ערפה המופיעה במגילת רות היתה אשתו המואביה של כיליון, בנה של נעמי, שלו נישאה בעת שמשפחת נעמי שהתה במואב. כאשר שבה נעמי לארץ יהודה לאחר מותם של בעלה ושני בניה, נפרדה ערפה מנעמי ושבה אל משפחתה שבמואב. רות, כלתה האחרת של נעמי, סירבה להיפרד ממנה והתלוותה אליה בדרכה ליהודה. ערפה נזכרת בפרק א' בשני פסוקים (פסוק ד' ופסוק י"ד).

לפי חז"ל שמה בא לה כי הפנתה עורף לנעמי.

במדרש רבה נאמר: "בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גיבורים". עוד נאמר שם: "אמר הקב"ה: יבואו בני הנשוקה (ערפה) וייפלו ביד בני הדבוקה (רות)". הדברים רומזים לדוד המלך, מצאצאי רות, שהרג את גָּלְיָת בקרב בעמק האלה (ספר שמואל א', פרק י"ז).

הרב פנגר מדבר על ההכנה לקראת חג השבועות ומסביר דרך מגילת רות עד כמה כל אדם באשר הוא, יכול להגיע לכתר התורה אם באמת ירצה: