הפרק היומי בתנ"ך | פרק ה' בספר יהושע: ביאור, פירושים ומדרשים

תקציר הפרק

פרק ה' בספר יהושע עוסק בכמה נושאים עיקריים:

מילת בני ישראל: כל העם שנולד במדבר לא נמול בשל התנאים הקשים, וכעת, בכניסתם לארץ כנען, ה' מצווה את יהושע למול את כל העם.

חג הפסח: אחרי המילה, בני ישראל חוגגים את חג הפסח הראשון בארץ ישראל.

הפסקת המן: המן שירד במדבר חדל לרדת, ובני ישראל אוכלים מתבואת הארץ.

מפגש יהושע עם שר צבא ה': יהושע פוגש דמות אלוהית, שר צבא ה', שמורה לו להוריד את נעליו כי המקום קדוש.

הפרק המלא

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עברנו [עָבְרָם] וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(ב) בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית.

(ג) וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת.

(ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.

(ה) כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ.

(ו) כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

(ז) וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ.

(ח) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם.

(ט) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(י) וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ.

(יא) וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

(יב) וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא.

(יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ.

(יד) וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְהוָה עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ.

(טו) וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן.

פירוש מילים קשות בפרק

חרבות צורים – סכינים עשויות אבן. לפי רש"י, מדובר באבן חדה במיוחד.

גבעת הערלות – מקום בו הוסרו הערלות והושלכו.

חרפת מצרים – החרפה שנשאו בני ישראל במצרים שהיו ערלים, כעת הוסרה.

פירושים מעניינים של פרשנים

רש"י:

פסוק א': רש"י מדגיש את הפחד של מלכי האמורי והכנעני, ומקשר זאת לקריעת ים סוף והניסים שנעשו לעם ישראל. כה דבריו: "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי - כשהם ראו את הנס של קריעת הירדן, כמו הנס של קריעת ים סוף, נפל עליהם פחד גדול ונמס לבם ולא היה בהם עוד רוח". רש"י מסביר כי שמיעת מלכי האמורי והכנעני על הנס של חציית הירדן הביאה עליהם פחד גדול, בדומה לפחד שנפל עליהם בשעת קריעת ים סוף. הנס של חציית הירדן הדגיש עבורם את עוצמתו של ה' ואת התמיכה האלוהית בעם ישראל, מה שגרם למלכים לאבד את רוחם ולהתמלא פחד.

פסוק ב': מפרש את המילה "שנית" כמילה נוספת, כי לא היו נימולים במדבר.

פסוק ט': "חרפת מצרים" מוסרת עם המילה כי במצרים היו מלעיגים עליהם שאינם נימולים.

רד"ק:

פסוק ד': הרד"ק מסביר שמצוות המילה לא התקיימה במדבר בשל התנאים הקשים.

פסוק ז': הרד"ק מדגיש את החשיבות של קיום מצוות המילה כחלק מההכנה לכיבוש הארץ והפיכת בני ישראל לעם קדוש.

פסוק י"ג: על המפגש עם שר צבא ה', רד"ק מפרש שהמפגש בא ללמד את יהושע להכניס יראה בליבו ולהיות נכון לכל מצוות ה'.

מלבי"ם:

פסוק ב': המלבי"ם מוסיף שלמילת בני ישראל יש גם מטרה של בריאות גופנית, מלבד ההיבט הרוחני. כה דבריו: "בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים: לפי שבמדבר לא מלו מחמת שהיו נוסעים, כי המילה צריכה מנוחה ג' ימים וא"א מבלי מילה כי מפני סכנת הילודים שם לא נמולו במדבר, ועתה צוה שימולו כדי שיתקדשו כראוי להילחם מלחמת ה'. ומלבד זה עתה היה צריך לזה מצד הבריאות כי מיום שבאו לארץ חלה כל העם מחמת שינוי האויר, וגם כדי שיסור חרפת מצרים כמו שכתוב (פסוק ט'). ושוב מול את בני ישראל שנית: ענין שני, כמו שפי' למעלה".

פסוק י"א: המלבי"ם מסביר את הפסקת המן כאירוע שמסמל את הכניסה לשלב חדש בחיי העם, שלב של חיים טבעיים יותר ולא ניסיים.

פסוק י"ד: בפרשנות למפגש עם שר צבא ה', המלבי"ם מדגיש את המסר שיהושע אינו לבד, וכי יש ליווי אלוהי במאבקו. כה דבריו: "ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי: רצה לומר, איני לא אחד מכם ולא אחד מאויביכם, כי אני שר צבא ה', אשר הוא מבני מעלה, ועוזר אתכם למלחמה בהנהגת ה' א-להי ישראל. ועיקר ביאתי עתה הוא בשביל המלחמה הזאת, ובזה ידע יהושע שה' עוזרו במלחמה זו ובשאר המלחמות שיהיו להם בעתיד".

לינקים לפרקים קודמים:

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק א': ציווי ה' ליהושע להכניס את ישראל לארץ

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ב': המרגלים מתחבאים בבית רחב

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ג': נס מעבר הירדן

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ד' בספר יהושע: 12 אבני זיכרון בגלגל