השבט הקטן ביותר: סיפורו של שבט לוי

במניין השבטים, עולה ששבט לוי היה הרבה יותר קטן מן השבטים האחרים. והדבר מתמיה: איך יתכן שדווקא השבט שה' בחר בו לא התברך ולא התרבה כמו שאר עם ישראל?

שאלה זו שואל הרמב"ן: איך יתכן שעבדי ה' וחסידיו לא זכו לברכת הריבוי?

ומתרץ הרמב"ן דבר מעניין מאד: שבט לוי לא היו משועבדים במצרים, והברכה המיוחדת של הריבוי באה לאותם מבני ישראל ששעבדו אותם המצרים ורצו להשמידם, ולכן הם "פרו ורבו... וישרצו במאד מאד". אבל הלויים נשארו בריבוי הטבעי הרגיל.

ועוד רעיון מעלה הרמב"ן: יעקב אבינו, כנודע, כעס על שמעון ולוי, על הפזיזות שלהם במעשה שכם, שהרגו את כל אנשי שכם. לכן יתכן שקללתו של יעקב אבינו גרמה להסיר מהם את ברכת הריבוי. שבט שמעון אמנם היה גדול יותר אבל התמעט בהמשך על ידי המגפה.

הנצי"ב מוולוזי'ן, ב"העמק דבר", מעלה רעיון אחר: שבט לוי היו עסוקים בלימוד תורה, והיו פרושים יותר משבטים אחרים. וגם כיוון שהיו בעלי מדרגה יתרה, הקב"ה מדקדק על חסידיו יותר, כל חטא שחטאו יכל לגרום להם עיכוב בברכה, כי כשאדם בעל מדרגה חוטא – זה נחשב לחטא גדול יותר.

ואילו בעל אור החיים הקדוש מעלה את הרעיון, שבני לוי - דווקא מחמת שהיו בעלי מדרגה, ופנויים למחשבות רוחניות, מרוב צער על הגזרות שהטילו על בני ישראל להשליך את הילדים ליאור וכדומה – פירשו מן האישה, כמו שמסופר על עמרם אביו של משה, ולכן היו להם פחות צאצאים.

כמו כן אמרו חז"ל שהארון היה הורג בלויים, שכן אם נושאים את הארון בצורה לא מכובדת, ישנה סכנת מוות. והנצי"ב מוסיף שהאילנות המשובחים מביאים פחות פירות ודורשים יותר השקעה.