תפילת השל"ה: הדרך הסודית לשמירה וברכה לילדים

כולם הגיעו פתאום לנקודת קצה. הרגשה של שבוע כל כך מנמיך.

ומה שאנחנו צריכים, זה ללמוד משתי הנשים הגדולות האלה, נעמי ורות,

איך לעשות "וַתָּקָם".

אחרי שהן מרגישות רֵיקָם נורא, כמו מקומות שהתרוקנו מיושביהם,

אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'

– הן קמות. והן יוצרות תוכנית פעולה, כמו שרק נשים יודעות לעשות.

לקחת מה שנשאר ולעשות ממנו איזושהי התחלה חדשה.

בלי להתייאש.

ואני רוצה לספר לכן על עוד אישה אחת

שלא הסכימה להתייאש. גם כשכולם לעגו לה

וכשכולם אמרו לה, אין לך שום סיכוי.

קוראים לה חנה, האמא של שמואל הנביא

שאתמול ציינו את יום הפטירה שלו

וגם את שלה, לפי אחת הדעות.

היא מחכה. כמו שירושלים חיכתה, מ-1948 עד 1967.

אֵיכָה יָבְשׁוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם, כִּכַּר הַשּׁוּק רֵיקָה. הכל ריק,

רֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'. כמו נעמי,

ששואלים עליה "הֲזֹאת נָעֳמִי? מה קרה לה!"

כך בדיוק אמרו על ירושלים: הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ

כְּלִילַת יֹפִי??

מי כבר נתן אמון באישה הזו שמתפללת 19 שנה?

כן, 19 שנה חנה מחכה לילד.

עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין, אומר לה הכוהן. הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ,

תפסיקי כבר עם השטויות האלה, קבלי את המציאות

כמו שהיא. זהו, ידייך ריקות.

לא יהיה לך תינוק!

... וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ.

היא תופרת לו מעיל עוד לפני שהוא נולד בכלל

וחז"ל אומרים את המדרש הזה:

המעיל בו נולד שמואל, בּוֹ גָּדַל, בו ניבא, בּוֹ נִקְבַּר, בּוֹ עָלָה באוב,

כששאול מעלה אותו באוב הוא רואה אִישׁ זָקֵן עוֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל.

מהו המעיל הזה שאמא חנה עשתה לו, שהחזיק אותו כל השנים האלה,

כולל בעולם הבא?

חז"ל מסבירים לנו שאֵם התפילה,

האישה שממנה הושתתה התפילה שאנחנו אומרות עד היום,

עשתה לבנה, שמואל, מעיל של תפילות.

לאורך כל החיים שלו. לאורך כל הדרך.

מי יודע כמה דמעות היא שפכה על כל תך ותך,

על כל תפר ותפר.

אנחנו ממש היום, בזמן שנקרא "ערב ראש חודש סיון".

והתפילה המסוגלת לזמן הזה היא תפילת השל"ה הקדוש,

התפילה שהשל"ה, רבי ישעיה הלוי הורביץ, תיקן

להגיד בערב ראש חודש סיון.

התפילה הזו מופלאה, מפני שהיא – תפילת חנה.

מה אומרת חנה?

בעצם כל תפילה על ילד היא תפילה על אמא שלו;

שיהיה לה טוב, שהיא לא תדאג לו,

שהיא תראה אותו שמח.

כל תפילה על ילד היא תפילה על אבא שלו!

מפני שאבא שלו רוצה לראות אותו גדל והופך

להיות תלמיד חכם וצדיק.

חנה לוקחת את המהלך הזה צעד אחד הלאה.

מה אומרת חנה? רגע. אני לא צריכה להתפלל

על עצמי עכשיו ולבכות על עצמי, וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת

עַל לִבָּהּ. לא!

אלא: וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה'. רגע, אם הילדה שלך,

שזו אני, תהיה שמחה, אז אתה תהיה שמח!

איזו הברקה. היא מתפללת עַל ה'.

תפילת השל"ה הקודש היא כאילו על הילדים,

אבל היא בעצם על אבא.

וכך היא מתחילה, התפילה הגאונית הזו:

אתה בראת את עולמך לשתי מטרות.

המטרה הראשונה: פְּרוּ וּרְבוּ.

והמטרה השנייה, שהילדים האלה שפָּרִינוּ וְרָבִינוּ

יהיו מלאים בתורה: וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה

בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלֹקֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ

"פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם",

וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת,

וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ

וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל

יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

אני מבקשת שאתה, אבא, תתממש.

בשבילך.

אני מבקשת שהם יהיו בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא.

שיהיה להם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד. וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים

הֲגוּנִים הראויים להם – למה?

כדי שאתה תממש את המטרות שלשמן בראת את עולמך!

תפילה על ילדים היא תפילה על אבא שלהם

ועל אמא שלהם, והסוד הזה נלמד מחנה.

ובכל פעם שאנחנו אומרות את תפילת השל"ה על ילדינו,

אנחנו אומרות אותה על אבא שבשמים,

שלא תראה אותי, הילדה שלך, בצער, כי אז אתה

אבא שלא מימֵּש את עצמו, כביכול.

אז היום אנחנו אומרות את תפילת השל"ה

על הבנים והבנות  

ובעצם מבקשות בשביל אבא שבשמים

שכבר לא יראה אותנו עצובים.

שמונה חודשים הוא רואה את הילדים שלו עצובים.

אנחנו רוצים בשבילך שיהיו לך ילדים שמחים.

שתשמח, אבא, סוף סוף.

אנחנו רוצים שתהיה אבא מאושר.

תתפללו, אימהות. לא להתייאש.