פרשת במדבר: מה חשוב כל כך בספירה של בני ישראל, ומה הקשר לשבועות?

פרשת במדבר תמיד נקראת לפני חג שבועות, חג מתן תורתנו בהר סיני (שולחן ערוך, אורח חיים תכ"ח, ד'). מה יש בפרשת במדבר שמכין אותנו ליום הגדול?

אחד מפוסקי ההלכה החשובים - "הטור", כותב, שהקשר בין פרשת "במדבר" למתן תורה הוא בהיותה עוסקת במספרים, במפקדים ומניינים של עם ישראל. נבאר את עומק הדברים.

בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים, בראש חודש אייר, אחרי שסיימו להקים את המשכן, הקדוש ברוך הוא ציווה לפקוד כל אדם מגיל עשרים עד גיל שישים. הפרשה מספרת בהרחבה על הספירה של כל שבט, וה"טור" קובע שזו ההכנה המוכרחת למתן תורה.

מעניין, שנושא הספירה הוא חשוב כל כך, עד שהתלמוד קורא לחומש במדבר "חומש הפקודים" (יומא סח ע"ב), אף על פי שהנושא העיקרי בו הוא מאורעות בני ישראל במדבר.

מה חשוב כל כך בנושא המספרים, שהופך אותו לעיקר הספר? ומעבר לכך, מדוע ציווה השם לספור את בני ישראל? הרי המפקד הקודם נערך זמן לא רב קודם לכן. מה התחדש עכשיו? "לא הבינותי טעם המצווה הזאת, למה ציווה בה הקדוש ברוך הוא, כי היה צורך שיתייחסו לשבטיהם בעבור הדגלים, אבל ידיעת המספר לא ידעתי למה ציווה שידעו אותו?" (רמב"ן, במדבר א', מ"ה).

רש"י כותב הסבר ידוע לספירה החוזרת: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאם לידע מניין הנותרים, וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם". הספירה מסמלת חיבה, כפי שאדם סופר פעם אחר פעם את המעות שבידו.

אולי יש לקשר זאת גם לעובדה שקוראים את הפרשה הזו לפני מתן תורה, כיוון שההכנה המחזקת למתן תורה היא לזכור את אהבת הבורא לעם ישראל, שהוא מונה וסופר אותנו כמו יהלומים.

אחרי הבנת חשיבות המספר בכלל, נעיין במשמעותו העמוקה של המספר שלוש, שקשור למעמד הר סיני.

פרשת מתן תורה פותחת במילים: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות י"ט, א'). ה"אור החיים" הקדוש שואל, מדוע הקדוש ברוך הוא "התעכב" עד החודש השלישי? "למה נתעכב השם מתת התורה עד חודש השלישי, כי מן סימני האהבה שלא יתעכב חושק מבוא לחשוקתו? ואם לצד הדרך, הלא מצינו שאפילו לאליעזר עבד אברהם קפצה לו הארץ בלכתו לקחת אישה ליצחק, ומכל שכן לחתונת נשיאת ראש כי תקפוץ הארץ וגם השמים אם יצטרכו לה?".

המספר שלוש מופיע שוב בתלמוד (שבת פח ע"א) בדרשתו של ההוא גלילאה לרב חסדא: "ברוך השם שנתן תורה משולשת (תורה, נביאים, כתובים), לעם משולש (כהנים, לוויים, ישראלים), על ידי משולש (משה רבנו – השלישי במשפחתו), ביום השלישי (אחרי שלושת ימי הגבלה), בחודש השלישי (חודש סיוון)".

מה הקשר בין התורה למספר שלוש?

המספר שלוש מבטא שלום ושיתוף פעולה בין גורמים מנוגדים. בעוד שהמספר "אחד" מבטא שליטה, מקום שיש בו רק מציאות יחידה, שניים מבטא מחלוקת, שתי מציאויות שנאבקות אחת בשנייה, המספר שלוש מבטא את השלום, את שני המתנגדים שהצליחו לגלות את המשותף ביניהם ולייצר שיתוף פעולה ביניהם.

אחת המידות שהתורה נדרשת בהן היא: "שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" (תורת כהנים, מובא בתפילת שחרית). תפקידו של הכתוב השלישי הוא לא להכריע כאחד הפסוקים, שהרי אז השני נותר עומד בסתירה אליו. הכרעה אמיתית היא כזו שמגלה את המשותף ואת האמת ששניהם צודקים ואין כל מחלוקת ביניהם. הם בסך הכול מציגים שתי זוויות שונות של אותו הנושא.

אחת הדוגמאות הבולטות לדרשה הזו היא סתירה כביכול בקשר למעמד הר סיני, וכך כותב המדרש (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו ט'):

"שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם – כיצד? כתוב אחד אומר: "וַיֵּרֶד השם עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר" (שמות יט, כ), וכתוב אחד אומר: מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ" (דברים ד', ל"ו). הכריע השלישי: "כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות כ', י"ח). מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמי שמים העליונים על הר סיני – ודיבר עמהם".

העומק הוא מדהים. "הרכנת השמים על הארץ" היא ליבת היהדות. המסר של היהדות הוא שהקדוש ברוך הוא לא נמצא רק למעלה והאדם אינו נמצא רק למטה, אלא הקדוש ברוך הוא נמצא גם למטה והאדם מסוגל לעלות למעלה. לא צריך לברוח מהחיים כדי להיות קדוש, וגם לא צריך להיכנע וליפול בגלל הקושי להיות קדוש. עלינו לחיות למטה כאילו זה למעלה.

היהדות לא אומרת להתרחק מחיי החומר ולהדחיק את הצרכים הגשמיים, וכמובן לא להיפך. הכתוב השלישי אומר לנו שהקדוש ברוך הוא נמצא למטה, והאדם מסוגל לעלות למעלה. תכלית האדם אינה להרחיק את הקדוש ברוך הוא למעלה ולא להפיל את עצמו למטה, אלא להרכין את השמים להר סיני. הרצון האלוקי הוא להתגלות כאן בעולם, בתוך פרוסת לחם ובכל בית עסק.

תכליתה של היהדות הוא ללמד איך לחיות לשם שמים. איך להביא את הקדוש ברוך הוא אל היום יום ולנהל חיי שגרה וחומר מתוך קדושה. לקום בבוקר ולומר ברכות השחר שמייעדות את היום שלנו לעבודת הבורא, להכין פרוסת לחם ולברך עליה וכך זוכרים מאיפה באנו ולאן אנו הולכים.

כעת גם נבין מדוע החג היחידי בשנה בו לכל הדעות יש ליהנות ולאכול טוב, הוא חג השבועות. אמנם מצווה להתענג בבשר ויין בכל חג, אולם בכל חג חיוב האכילה אינו גדול כמו בחג השבועות: "אמר רבי אלעזר: הכול מודים בעצרת דבעינן נמי לכם! מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא" (פסחים סח ע"ב). רש"י: להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה בו תורה". מדוע דווקא חג השבועות, המציין כולו חסד רוחני של מתן תורה, קשור דווקא עם אכילה ושתייה?

הבשורה של מתן תורה אינה להביא את התורה רק לבתי הכנסת. היא הייתה שם גם לפני מתן תורה כשאברהם ויצחק קיימו כל התורה. התביעה העמוקה של מתן תורה היא להביא את האלוקים אל החיים ולהפוך את המציאות עצמה לקדושה. לכן ביום הזה אי אפשר להישאר רק בבית המדרש. להיפך, הקדוש ברוך הוא מבקש את השגרה שלך, את הפרטיות שלך. לכן ביום הזה סוגרים את הספרים והולכים לאכול ולשתות טוב לשם שמים. כך מתן תורה מגיע הביתה. הבית קדוש, הילדים סביב השולחן קדושים, הגוף נהנה מאוכל טוב והעולם כולו רועש מנוכחותו של הקדוש ברוך הוא.