מהי הפטרת פרשת במדבר, ומה הקשר בין ההפטרה לפרשה?

הפטרת פרשת במדבר נקראת בספר הושע, מפרק ב' פסוק א', עד פרק ב' פסוק כ"ב.

הקשר בין ההפטרה לפרשה

הפטרה זו נקבעה לפרשת במדבר, כי היא פותחת בדימוי של בני ישראל לחול הים "אשר לא ימד ולא ייספר", בדומה למספרים הגדולים של בני ישראל בהיותם במדבר.

בהפטרה זו עובר הושע מתוכחה חמורה – שהקב"ה עומד לעזוב את עמו – לנחם את בני ישראל ולהודיע להם את עתידם המפואר המובטח להם מאת הקב"ה: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה".

הפטרת פרשת במדבר

וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי.

וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל.

אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה.

רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ.

פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא.

וְאֶת בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה.

כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.

לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא.

וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה.

וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל.

לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ.

וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי.

וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ.

וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה.

וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם יְהוָה.

לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ.

וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי.

וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם.

וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח.

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה.

ביאור ההפטרה

פסוק א': "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי":

מדובר בנבואה שמבטיחה שיום אחד מספר בני ישראל יהיה כמו חול הים שלא ניתן למנותו. במקום שבו נאמר להם "לא עמי אתם" (בעת גלותם וחרונם של הנביאים), ייקראו "בני אל חי" (עם ישראל יהיה מוכר כעם של ה').

פסוק ב': "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל":

הושע מנבא את האחדות המחודשת של שני הממלכות, יהודה וישראל, שתתאחדנה ותהיה להן הנהגה משותפת. העם יעלה מהגלות וישוב לארץ, ויום יזרעאל יהיה יום גדול (יזרעאל הוא מקום עם משמעות סמלית של זרע ותקווה).

פסוק ג': "אמרו לאחיכם עמי ולאחֹתיכם רֻחָמָה":

הושע פונה אל העם ואומר להם לקרוא לאחיהם "עמי" (העם שלי) ולאחיותיהם "רֻחָמָה" (רחומה), מה שמסמל את הקשר המחודש והחיבה של ה' לעם ישראל.

פסוק ד': "רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ":

הושע פונה אל העם ומתאר את המצב בו ה' דוחה את ישראל כתגובה להתנהגותם הפגומה והחטאים שלהם, המזוהים כאן כזנות וניאוף.

פסוק ה': "פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא":

הושע מזהיר את העם שה' עלול להעניש אותם ולהביא אותם למצב של עירום וחוסר כל, כמו ביום לידתם, ולהפוך את הארץ למדבר צחיח.

פסוק ו': "וְאֶת בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה":

ה' מצהיר כי הוא לא ירחם על בני ישראל כי הם בני זנות, כלומר בני חטאים.

פסוק ז': "כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי":

הושע מתאר את עם ישראל כאם חוטאת ובגדה, שרצה אחרי מאהבים (אלים זרים) שסיפקו לה את צרכיה.

פסוק ח': "לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא":

ה' יכביד את הדרך של ישראל, יגדר את נתיבותיה ולא תמצא את דרכה.

פסוק ט': "וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה":

עם ישראל ירדוף אחרי מאהביה ולא תצליח לתפוס אותם, ואז תבין שטוב לה לשוב לה' אשר הוא "בעלה" האמיתי.

פסוק י': "וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל":

הושע מזכיר כי ה' היה זה שנתן לעם את כל הברכות, אך הם לא ידעו ויחסו את השפע לאלילים.

פסוק י"א: "לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ":

ה' ייקח את השפע שנתן להם כי הם לא הכירו בו כנותן, ויענישם על בגידתם.

פסוק י"ב: "וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי":

ה' יגלה את חרפתם לעיני כל מאהביהם (העמים הזרים והאלילים), ולא יהיה מי שיצילם.

פסוק י"ג: "וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ":

ה' ישבית את כל שמחותיהם וחגיהם כי הם לא היו נאמנים לו.

פסוק י"ד: "וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה":

הכרמים והגפנים, שהעם אמר שהם מתנות מהאלילים, ייהרסו ויהיו מקום לחיות השדה.

פסוק ט"ו: "וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם יְהוָה":

ה' יעניש את העם על כל הימים שהם עבדו לאלילים ושכחו אותו.

פסוק ט"ז: "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ":

ה' מתכנן להחזיר את העם אליו על ידי כך שהוא יוביל אותם שוב למדבר, למקום של התחלה חדשה וידבר על ליבם.

פסוק י"ז: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם":

כרמים ועמק עכור: ה' מבטיח להחזיר לעם את הכרמים, שהם סמל לברכה ולשפע. עמק עכור, שהיה סמל לצרה ואסון (כמו סיפור עכן), יהפוך לפתח של תקווה והתחלה חדשה.

כימי נעוריה: העם יחזור לשמוח ולשגשג כמו בימים הראשונים, כמו בזמן יציאתם ממצרים. זהו סמל להתחדשות וברית חדשה עם ה'.

פסוק י"ח: "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי":

אישי ובעלי: ה' מבטיח שביום ההוא, העם יקרא לו "אישי" (בעלי באהבה ובחיבה) ולא "בעלי" (בעל-מקור סמכות). השינוי הזה מבטא מעבר ממערכת יחסים של שליטה ויראה למערכת יחסים של חיבה ואהבה עמוקה.

פסוק י"ט: "וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם":

הסרת שמות הבעלים: ה' מבטיח להסיר את שמות האלילים מפיהם של בני ישראל, והם לא ייזכרו עוד בשמותיהם. זהו סמל לטיהור העם מעבודה זרה ולנאמנות מחודשת לה'.

פסוק כ': "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח":

ברית שלום: ה' יכרות ברית עם כל הבריאה (חיות השדה, עופות השמים ורמשי האדמה), וישבור את כלי המלחמה (קשת וחרב). העם יישב לבטח, בלי חשש ממלחמות וסכנות.

פסוק כ"א: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים":

אירוסין נצחיים: ה' מתחייב לשאת את העם לנצח, באהבה ובנאמנות, בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים. זהו ביטוי להתחייבות הדדית ולברית חזקה ואוהבת.

פסוק כ"ב: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה":

אמונה וידיעה: הברית תהיה מבוססת על אמונה וידיעה אמיתית של ה' - קשר אינטימי ואמין בין ה' לעם ישראל.

לסיכום, הפטרת פרשת במדבר נקראת מספר הושע. הקטע מנבא על חידוש הברית בין ה' לעם ישראל, על בסיס אהבה, צדק, רחמים ואמונה. העם ישוב ליחסים קרובים ונאמנים עם ה', ויזכה לברכה, ביטחון ושלום. שמות האלילים יישכחו, והקשר עם ה' יתחדש בצורה עמוקה ומשמעותית.