האותיות המתחלפות: כיצד כתבי היד השפיעו על שמות התנ"ך?

נניח שאתם משתייכים לשבט גד, וחונים במדבר סיני לפני 3300 שנה, וברצונכם לפנות אל הנשיא שלכם בבקשה כלשהי. אתם מתקרבים לאוהל הנשיא, וקוראים: "כבוד הנשיא אליסף בן רעואל", ואז מגיח משרתו של הנשיא, ואומר: "בן מי? באתם לצחוק על הנשיא? לאביו של הנשיא קוראים 'דעואל', אתם מכנים לו שמות?".

מביך, לא? אם אנחנו מסתמכים על הכתוב בפרשה בפרק ב' פסוק י"ד, אזי שמו של הנשיא הוא "אליסף בן רעואל". אך בפרק א' פסוק י"ד שמו הוא "אליסף בן דעואל"... מה עושים?

מסתבר, אומר האבן עזרא, ששני השמות תקניים, ובכוונה התורה כותבת פעם כך ופעם כך, כדי ללמדנו את שתי צורת ההגיה של השם. אין צורה מדויקת יותר מחברתה. אך מדוע ואיך נולדו שני שמות דומים שכאלו?

האבן עזרא, בפירושו לקהלת, מעלה רעיון מעניין: כיוון שהאותיות ד' ור' מתחלפות בכתב מרובע, ובזמנם (גם בזמנו של אבן עזרא...) לא היה דפוס, כל דבר היה נכתב בכתב יד, שתי האותיות האלו היו מתחלפות הרבה פעמים (גם הבליטה שמאחורי האות ד' לא היתה אז, היא סימן מאוחר. בכתב של ספר תורה מה שקובע הוא שהר' מעוגלת והד' מרובעת), ואנשים התרגלו שהאותיות האלו מתחלפות. אחרי אלף פעמים שתשמע שאנשים מחליפים בין האותיות, אף על פי שזה נובע מחוסר הבחנה, כבר נעשה הדבר מוסכם שלא משנה כל כך ר' או ד', העיקר אחת משתיהן...

הרמב"ן סובר, שכיוון שמשמעות השם דומה מאד, הבינו שניתן לבטא אותו בשתי צורות, "'דעואל' – שידע את האל, 'רעואל' – ששם רעיון לבו באל". ברגע ששמים לב למשמעות, שתי הצורות הן רעיון אחד. ואולי היו אלו שני שבחים של אבי הנשיא.

מה שעוד יכול להיות, הוא שהשם רעואל הוא שם שנקרא לו בהיותו במצרים, והוא שם מצרי. הפתיח "רע" קשור לאמונות המצריות, כמו "רעמסס", ולכן בני ישראל שינו את שמו ל"דעואל", אבל עדיין, גם השם הישן היה בשימוש, ולכן התורה חוזרת על השם הישן פעם אחת, כדי שנדע במי מדובר, ובפעם השנייה כבר משתמשת ב"עברות" שלו.

אמנם, אם רעואל היה צריך לגרש את אשתו, הוא היה מסתבך קצת. בגט חייבים לכתוב את השם המדויק. אם לא עשו כך, הרי שהגט לא חל, וניתן להיכשל חלילה באישה שחושבת שהיא פנויה, אבל היא עדיין נשואה לכל דבר לפי ההלכה. במשך שהותנו בגלות נוצרו הרבה שמות חדשים, השתבשו שמות, נוספו שמות לועזיים, שמות  לוואי, והנושא של כתיבת השם בגט נעשה מסובך ומורכב מאד. כולם קוראים לפלוני בשם מסוים, אבל כשחוקרים – מתברר שזה רק כינוי מהשנים האחרונות, וכשגר בעיר אחרת קראו לו בשם אחר, וכך הלאה.

לשם כך חוברו ספרים מיוחדים של "שמות אנשים", ובהם אינדקס שמות לפי א' ב'. על כל שם כתבו הפוסקים כיצד כותבים אותו, ולפעמים לומדים מלשון המקרא, למשל: דוד או דויד? בנביאים כתוב לפעמים כך ולפעמים כך. כותב ה"בית שמואל": יש לקבוע לפי ספר תהילים שדוד בעצמו חיבר! ישעיה או ישעיהו? גם זה כתוב לפעמים כך ולפעמים כך. כותב הבית שמואל, מן הסתם לא רוצים להשתמש בשמו של ישעיהו הנביא, כיון שנהרג במיתה משונה על ידי מנשה, ולכן אם שמו היה ישעיה, מן הסתם השם שלפנינו הוא ישעיהו. וכן על זו הדרך. ישנם כללים רבים ושונים בסוגיה חמורה זו, שעשויה להיראות קלילה – איך קוראים לך...