הגולם של רבי אליהו מחלם: האיום, המאבק והצלקת שנותרה

יצא לכם להתפלל בבית הכנסת, ולהרגיש שאחד האנשים לידכם מתנהג כמו גולם? אולי תנסו לדון לכף זכות. אך מה בדבר גולם אמיתי?

שאלה מעניינת העלה רבה של אמסטרדם, רבי צבי אשכנזי – ה"חכם צבי": גולם שנברא על ידי ספר יצירה, כמתואר בגמרא שהאמורא רבא ברא אדם, ואף זקנו של החכם צבי, רבי אליהו מחלם, ברא גולם לפי מה שמספר החכם צבי בעצמו – מה דינו לגבי צירוף למניין?

כל המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו, אמרו חז"ל, ולמדו זאת מן הפסוק המונה את בני מיכל בת שאול, כאשר למיכל לא היו ילדים, ומבחינה ביולוגית היו אלו ילדי מרב בת שאול, אלא שמיכל גידלתם. האם משום שהאדם מגדל את הגולם בתוך ביתו ניתן לומר "כאילו ילדו", ויש לו דין של יהודי? או שלא, ואינו אלא בריה בעלמא, כמו בעל חיים?

מביא החכם צבי ראיה לכך שאין לו דין של אדם, מהמסופר בגמרא שרב זירא פגש את הגולם שרבא ברא בבית המדרש, וראה שאינו מדבר והוא סתם מתערבב בין החברים, ואמר לגולם "שוב לעפרך", והוא חזר לעפרו. אם היה לו דין של אדם הרי אסור היה להרגו כך, ומכאן שאין לו אלא דין של בעל חיים.

ואפילו אם תאמר שאין עליו איסור שפיכות דמים, ולמרות זאת מצטרף למניין, לא מסתבר שרב זירא היה מבטל אותו סתם כך, אם הוא אדם שיכול להצטרף למניין ולהיות חלק מהקהילה. כך אומר החכם צבי.

בנו של החכם צבי, רבי אברהם משולם זלמן אשכנזי, שהיה רב באוסטרהא (הרבה פחות מפורסם מהבן השני – רבי יעקב עמדין, היעב"ץ), מסייע את דברי אביו מתוך כתבי האר"י, שמוזכר בהם כי הגולם אין לו נשמה, יש לו חיות של נפש, אבל לא נשמה. סביר מאד שמי שאין לו נשמה, לא יצטרף למניין...

רבי יהודה אסאד כותב כי ברור שאינו מצטרף למניין, הרי אפילו אדם ישן אינו מצטרף, משום שנשמתו פורחת ועולה בשעת השינה. וכי הגולם עדיף ממנו?

בנו השני של החכם צבי, היעב"ץ, תמה על אביו איך עלה על דעתו להסתפק. הרי אפילו אדם אמיתי, שנולד מאב ואם, כל עוד הוא קטן – אינו מצטרף למניין. ואיך הגולם ייעשה "גדול"? וכי הוא נעשה בר מצווה?

ואם תהיתם מה עלה בסופו של הגולם שברא רבי אליהו בעל שם מחלם, מספר היעב"ץ כי הגולם נעשה גדול יותר ויותר, עד שהיווה ממש איום על העולם. רבי אליהו הסתער עליו ותלש ממצחו את הפתק עם השם המפורש, והוא קרס ושב לעפרו, אבל תוך כדי המאבק נשרט רבי אליהו, ושריטה זו נשארה בגופו כצלקת ומזכרת מהאירוע, המזכירה לבני האדם את הסיכון שבפניה להתערבות במעשי הבורא.