שושלת של תורה ואמונה: סיפורם של הרבנים ממשפחת בירדוגו

מקנס, תקפ"ז 1827. כל אנשי הקהילה היהודית עומדים בחצר בית הכנסת הגדול, סביב מיטתו של רבם הנערץ, רבי מיימון בירדוגו, בעל ה"לב מבין".

רבי מיימון היה פוסק הלכות, דיין, דרשן, ספדן, גאון רב תחומי, תשובותיו ההלכתיות נפוצו בכל העולם, ולא רק במרוקו. הוא היה הלב המבין של הקהילה, המשך ישיר  לשושלת רבנים בן אחר בן, ופטירתו בגיל לא מאד מבוגר (60) הכתה את הקהילה בהלם, שכן הוא לא זכה להעמיד אחריו בן. בנו היחיד, רבי יוסף, שהיה תלמיד חכם גדול, נפטר בחייו, כמה שנים קודם לכן. האמנם פסקה שושלת הזהב?

אביו של רבי מיימון היה רבי רפאל בירדוגו, שכונה "רבי רפאל המלאך", רבי רפאל נולד במקנס בשנת תק"ז 1747, וגדל בעוני ובחוסר כל. הוא היה לומד לאור הלבנה, מהיעדר כסף לקניית נרות. הוא כתב בימי חייו יותר מעשר ספרים, אך עיקר כוחו היה בהנהגתו התקיפה והמסורה לבני עדתו. בזכרו את עניו ומרודיו בצעירותו, לא שכח את צעקת העניים, ותיקן תקנות גדולות לרווחתם. הוא ביטל את המנהג הקדום, לחלק ממתקים לכל אנשי העיר בעת לידת בת, שכן אותם אלו שלא היה להם היו מתביישים ואונסים את עצמם לקחת הלוואות כדי לקנות כמות גדולה מאד של מיני מתיקה. וכן ביטל עוד כמה מנהגים כאלו. מקובל היה לשלוח מתנות למחותנים עם כמות מופרזת של מוצרים, כדי להראות את גודל האהבה, וגם להראות כמה כסף יש... אמנם מי שאין לו היה מתבייש או נאלץ להיכנס לחובות, ולכן קבע רבי רפאל כמות מסוימת שאותה אין לעבור.

רבי רפאל היה פרוש וקדוש. הוא עבר סבל רב בחייו האישיים: שלש נשים נפטרו לו, בנו חיים נפטר בחייו, אך בנו מיימון צמח והיה לדיין אחריו.

רבי רפאל היה ממשיך דרכו של אחיו הגדול, רבי יקותיאל בירדוגו, ראש ישיבת מקנס. רבי יקותיאל, שהיה גאון ועילוי, נתמנה כבר בגיל 26 לראשות הישיבה, לדיינות ולראשות הקהילה, וארבעים שנה שפט את ישראל, עד לפטירתו בשנת התקס"ב, 1801. הוא נודע בתקיפותו הרבה, וכאשר החליט כי על זוג מסוים להתגרש על פי ההלכה, לא ויתר מול כל הקשיים והאיומים שצצו, ונלחם על דעת התורה בלי לשים לב לסיכון שלקח על עצמו.

בזמנו התרחשו פרעות נוראות המכונות "פרעות תק"ן". בתשובותיו הוא מתאר כיצד הוא כותב בלי שום ספרים, כי ספריו נבזזו על ידי הפורעים, וגם תיאור של הפרעות בא בדבריו: "כי השוללים ההם הם שוטפים ועוברים וחוטפים מה שמוציאים בגלוי וכו', ומכוח זה הלכו היהודים ופייסו לשר וכו' ונתנו להם שומרים המספיקין להם וכל החיל ההוא מבטיחים אותם בשבועות והבטחות גמורות להיותם על היהודים חיל וחומה מן האויבים ולא עלה על לב שום אדם בעולם שאנשי שלומינו יבגדו בנו ואף הם לא בגדו כי אם במאמר המלך. זה לא עלה על הלב שהמלך שחפץ ביישוב בני מלכותו יתן אומר לחיילות הדרים עמנו לשלול שלל ולבוז בז בלי יראה ופחד ואין אומר השב גם לא עלה על הדעת שיהיו שוללים קרוב לעשרים יום יומם ולילה ומוציאים פועלים כבעל הבית המוציא פועלים לעבוד עבודתו לחפור כל הקרקעות וכל הכתלים אין נקי...".

רבי יקותיאל היה חוליה אחת בשלשלת. הוא המשיך את דרכו של אביו הגדול, רבי מרדכי בירדוגו, המרבי"ץ, ראש ישיבת מקנס.

רבי מרדכי בירדוגו, היה בנו של רבי יוסף בירדוגו, תלמיד חכם גדול ומפורסם. רבי יוסף היה בנו של רבי משה בירדוגו, המשבי"ר. אביו של רבי משה היה רבי אברהם בירדוגו, שאביו הוא רבי יצחק בירדוגו, ומעליו הראשון לשושלת הזהב, רבי משה בירדוגו. כל החכמים האלו היו גאונים בתורה, מנהיגי העדה, שהשאירו חותם נצחי על קהילת מקנס.

אך האם בפטירת רבי מיימון בשנת תקפ"ז הסתיימה השושלת? לא. אמנם לא נשארו לרבי מיימון בנים, שיוכלו לרשת את מקומו כבן אחר בן, אבל צאצאים אחרים של אבותיו הגדולים המשיכו את המסורת, ביניהם רבי חיים יקותיאל בירדוגו, רב ואב"ד של קהילת רבאט, שנפטר בשנת ת"ש, ורבי יהושע בירדוגו, הרב הראשי למרוקו, שנפטר בתשי"ג. הרב שלום משאש, שהיה הרב הראשי לקזבלנקה, וזכה לעלות לארץ ישראל ולכהן כרב הראשי הספרדי של ירושלים במשך 25 שנה, היה צאצא של משפחת בירדוגו. הוא נפטר בתשס"ג, ורבים מאיתנו זכו להכירו. הרב שלום לופס, הרב של עכו, גם הוא צאצא של משפחת בירדוגו. בניהם וחתניהם של הרבנים הללו חיים איתנו, ומכהנים קודש בישיבות וברבנות, ונושאים עמם את מגילת היוחסין המחייבת, לרבני משפחת בירדוגו המעטירה.