נוער מתמודד
חייבים להסתכל קדימה: הלימוד האחרון של הרב אורי זוהר
לפעמים בלילה מנקרים ונרדמים, לפעמים התפילות אינן בערנות ובכוונה הראויה, לפעמים הילדים לא כולם לגמרי איתנו, וזה מתסכל. אבל תפקידנו לא להגיע לשלמות, אלא לשאוף לשלמות!
- הרב דן טיומקין
- ד' סיון התשפ"ד
(צילום: Oren Ben Hakoon / Flash90)לפני שנתיים בדיוק, במוצאי שבת של פרשת במדבר, זכיתי ללמוד בפעם האחרונה עם הרב אורי זוהר זצ"ל. הרב אורי זוהר ואני למדנו ביחד כעשרים שנה, והפעם האחרונה היתה במוצ"ש הזה. מעבר לקביעות הרגילה שלנו בלימוד, הרב דיבר דברי חיזוק לפני חג השבועות. בין השאר, הוא הזכיר שיש מנהג ישראל לאכול בשבועות מאכלי חלב. יש כמה טעמים למנהג הזה, אבל טעם אחד שהרב חיבב במיוחד, קשור בתהליך ייצור הגבינה: מיץ תפוזים או כל משקה אחר, אם הוא מחמיץ – אז הוא אינו ראוי עוד לכלום, אבל לעומתו, החלב כשמחמיץ, נהיה כלי להכין ממנו גבינות ומעדנים. רק אחרי ההחמצה ניתן להכין מהחלב גבינה, חמאה ושמנת. לכן ההחמצה של החלב לא צריכה לייאש, אלא היא תנאי מקדים לעילוי ולהשבחה. וכך גם אנחנו וילדינו, גם אם במבחן התוצאה נפלנו, פישלנו או כשלנו, אסור להתייאש. כמו החלב, זה פותח לנו את הלב, כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מ"ג). ולכן לא ניזום לכתחילה נפילות וכישלונות, אבל אסור שנפילות שכאלו יגרמו לנו לייאוש.
זה יסוד חזק מאוד בחינוך, וזה גם יסוד חזק להכנה לחג השבועות. חג השבועות דורש הרבה הכנה. למעשה, כל ספירת העומר היתה הכנה לחג הזה, ויש גם הכנה גשמית לבישולים בחג, לישון קודם כדי להצליח להישאר ערים וערניים ללימוד בלילה הקדוש ולתפילות החג. אבל אף על פי ש"תחילתו הכנה", צריך לדעת שסופו מתנה, ותמיד יש פער מובנה בין הרצוי למצוי. לפעמים בלילה מנקרים ונרדמים, לפעמים התפילות אינן בערנות ובכוונה הראויה, לפעמים הילדים לא כולם לגמרי איתנו, וזה מתסכל. אבל תפקידנו לא להגיע לשלמות, אלא לשאוף לשלמות!
אז בואו נגדיר מחדש את המטרה שלנו בחג השבועות. לכתחילה אנו שואפים לקבל תורה באופן מושלם, ללמוד כל הלילה בהתמדה ולהגיע להשגות ולתובנות מדהימות, וגם להתפלל בערנות, בדבקות ובכוונה. אבל צריך לדעת שבסוף, תפקידנו ללקט ניצוצות, מי יותר ומי פחות. בספר ליקו"ה (הלכות תפילת המנחה ז' ס"ג) האריך בזה, וכתב שלכן מצוות לקט מובאת בתורה בין פסח לשבועות, ועל כן קוראים בשבועות את מגילת רות, שהתגיירה בעת הזאת, בחינת: "ותלך ותלקט בשדה", "אלכה ואלקטה", "ותלקט מאז הבוקר", שהליקוטים האלו הם המטרה, והם אלו שיביאו בסוף את הגאולה. זה תפקידנו, ללקט ניצוצות קדושה. זה לא בא לגרוע מהרצינות של ההכנה, זה לא בא לגרוע מהציפיות. אבל זה יכול לחסוך הרבה תסכול וצער של ייאוש מהפער בין הרצוי למצוי.
הרב אורי זוהר זצ"ל תמיד אמר שהייאוש הוא סוג של יצר הרע, כמו כל יצר רע אחר. וצריך להילחם בו בכל הכוח. לפעמים הוא מכניס לנו מחשבות כאלו, ומוצא להן ראיות חזקות, מפסוקים, מדברי חז"ל, מהמציאות, כמה אין סיכוי. ולפעמים בדרך הטבע באמת אין סיכוי. ובכל זאת, הקב"ה איתנו, ו"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כ"ד, ט"ז). לעולם אסור לאבד תקווה. גם כהורים, אף על פי שבטוח שלא תמיד הצלחנו, חייבים להסתכל קדימה. תפקידנו גם להעביר ולתווך לילדים שלנו את המסר הזה, בהתמדה ובעקביות.
לשמיעת מסרים בעניין המלחמה בייאוש, ניתן להאזין לקו "אבות על בנים" של הרב אורי זוהר זצ"ל בטלפון: 08-3137881