הכוזרים והיהדות: הסיפור המדהים בעקבות תעלת הוולגה דון

אחד האתרים המפורסמים ברוסיה הוא "תעלת הוולגה דון על שם לנין". תעלה זו מחברת בין שני נהרות אדירים, מהגדולים באירופה: נהר הוולגה, הזורם מזרחה עד הים הכספי, ונהר הדון הזורם מערבה עד הים השחור. את התעלה כרה שליט רוסיה, סטאלין, בשנות ה-50 של המאה הקודמת, באדיבותם של אלפי פועלי כפייה ממחנות העבודה הקומוניסטיים, הגולאגים, והיא מאפשרת סחר ישיר בין מזרח למערב.

לא רבים יודעים שבמקום זה ממש התחיל קשר מרתק בין ממלכות מזרח ומערב, שהוביל להתגיירותה של ממלכה מזרחית עלומה ומסתורית - ממלכת כוזר.

לפני כ-1200 שנים התחילה ממלכת כוזר להתפשט ולצבור כוח. היא נוסדה מאות שנים קודם לכן, כאיגוד של שבטים מזרחיים שנדחו מפני המונגולים ושבטי האזור. שפתה היתה השפה הכוזרית, שדומה ככל הנראה לטורקית. אבל במאה השמינית לספירה התחילו הכוזרים להתפשט, לצבור כוח, ולהכיר טוב יותר את השכנים ממערב. בנקודת המסחר החשובה הזו, בין הוולגה לדון, הקימו הכוזרים מבצר בשם סרקל. במבצר זה יכלו לפקח על איסוף סחורות, והובלתן בכרכרות בתוואי היבשתי שכיום הוא תעלה ימית, לשם משלוח מזרחה.

הכוזרים היו ממלכה של לוחמים עזי נפש. הם הוטרדו משבטים שבאו מן הצפון, ולכן ביקשו לכרות ברית עם הנוצרים ממזרח. משלחת כוזרית הציעה לקיסר הביזנטי תיאופילס שיתוף פעולה: הכוזרים יתנו כוח אדם וכסף, והביזנטים ישלחו את המהנדסים שלהם, שהיו מומחים יותר, ויחד יוקם המבצר שיגן על המסחר ממזרח למערב, ויילחם בפושטים הוויקינגים מצפון.

קשרים כלכליים מביאים גם להתעניינות, וכך הכוזרים, שהיו אליליים, אחרי שהדפו את ניסיונות הג'יהאד של המוסלמים כמה דורות קודם לכן, גילו ענין בנצרות. כיוון שהכירו גם את האיסלאם, היתה להם התלבטות: ברור שהרעיון של אל אחד נכון יותר מאשר אלילות, אבל איפה שוכן האל האחד? אצל הנוצרים או אצל המוסלמים? מהר מאד גילו ששתי הדתות נשענות על היהדות, ונפנו לדרוש גם את היהדות.

מכאן התגלגל הסיפור המפורסם, המתועד בספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי. במשך המאה התשיעית לספירה, התגייר המלך בולאן, מלך כוזר, ואיתו שכבת העילית והאצולה של כוזר. אחריהם התגיירו גם חלקים גדולים מהאוכלוסייה, וכוזר היתה לממלכה יהודית. במהלך המאה ה-19 העלו חוקרים ספקות לגבי אמיתות הסיפור, אך כשנחשפה הגניזה הקהירית, נמצאו בה עותקים אותנטיים של מכתבים בין מלך כוזר לבין רבי חסדאי אבן שפרוט, המוכיחים כי הסיפור היה ונברא. ממלכת כוזר התגיירה.

ממלכת כוזר היתה אימפריה, מעצמה אזורית. היא שלטה על הסחר בכל האזור, והכניעה שבטים ועמים סביבותיה. אבל תקופה קצרה לאחר ההתגיירות, עלה לגדולה בקייב הנסיך סוויאטוסלב (בשנת 960), שהיה אלילי, ולא קיבל את הנצרות. הוא נלחם בכוזרים, וכבש מהם את מבצר סרקל, שהיה, כאמור, עמדת שליטה על הסחר בין הוולגה לבין הדון. מדינת הכוזרים המשיכה להתקיים כמדינה עצמאית, אך לא כאימפריה.

מעניין לדעת שהמדינה הכוזרית הורכבה משבטים שונים, ולכן היו כוזרים שחורים וכוזרים לבנים. שכבת האצולה היתה מורכבת בעיקר מהלבנים, שהיו בעלי עור לבן ועיניים כחולות, ואולי הגיעו מהצפון בשלב קדום, וחלקים גדולים מהעם היו כוזרים שחורים, דומים יותר להודים. יש טוענים שהיו להם גם מנהגים שונים ביהדות, ממש כמו האשכנזים והספרדים...

חכמי ספרד, שגרו רחוק מאזור רוסיה וכוזר, התכתבו עם שליטי כוזר כדי לתהות על קנקנם. מתחילה חשבו שהם מעשרת השבטים, אך בהמשך הבינו לפי הנתונים שהם גרים, ממלכה שהתגיירה לאחר מפגש עם יהודי בשם רבי יצחק סנגארי. כך הוביל מפגש אחד להתגיירות של אומה, שהציתה את דמיונם של מיליונים במשך דורות, ועד היום ממשיכים ספרים להיכתב סביבה.