כשפגשתי את הרב: סיפורים מפעימים על חוכמת גדולי הדור

חג השבועות הוא חג מתן תורה. יחד עם התורה ניתנה לנו התורה שבעל פה, ויחד עם התורה שבעל פה ניתנו לעם ישראל במתנה גם גאונים גדולים ועצומים בתורה, שהקב"ה שותל אותם בכל דור.

התורה רחבה מני ים. האדם הפשוט, גם אם הוא אברך כולל, מתקשה להקיף אותה, לנווט בים הגדול של התלמוד השולחן ערוך והמפרשים. וראה זה פלא, בכל דור, גם הדור העני ביותר בדעת, המשופע ביותר בתענוגי העולם הזה, הקב"ה שותל גאונים, אנשים ששקועים בתורה, שיכולים לשלוף בכל רגע נתון מתוך מוחם את הטקסט של כל ספר תורני שקיים כמעט. אנשים כמו רבי חיים קניבסקי או כמו הרב עובדיה יוסף לא נלקחו מסרט בדיוני, הם חיו כאן בתוכנו. רבים מאיתנו פגשו אותם ונוכחו בפלא בעצמם.

את גאונותם של חכמי ישראל. הכירו גם אנשים שלא שמרו תורה ומצוות. כך למשל מספר סופר ההשכלה, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, על רבי חיים מבריסק: "האיש הזה הוא בעל שכל חד ועמוק מאוד, ונוקב ויורד עד תהום של כל ענין וענין. בלי הפרזה אומר לך, כי אני, שכבר הסכנתי לצלול במים אדירים וללון בעמקם של מושגים דקים מן הדקים, עד שגם העיונים הדקים של שפינוזה וקאנט לא הביאוני לידי ערבוביא, בכל עת שאני שומע אותו מדבר ומנתח את ענינו בדעתו החריפה והחדה, כמעט קשה לי לתפוס את דבריו ולעמוד על יסודו של ענין לרוב דקותו. רבנו זה לא עסק מעולם בספרי ההיגיון, ובכל זאת כאשר יעמיק לחקור בהלכתא רבתי יגלה בה פנים כהלכת ההיקש בכוח הגיון טבעי גדול מאוד. ותמה אני אם יש בדור הזה שכל גאוני כמותו" (פרקי וולוז'ין, חולון תשמ"ה, עמ' 68).

סיפור מרתק הממחיש את גאונותו של רבי חיים וגם של החפץ חיים סיפר הרב מחרקוב, וכך היה מעשה: החפץ חיים ישב בחדר, ורבי חיים עמד בפינה השנייה של החדר והתפלל תפילת שמונה עשרה. כשכבר עמד בתפילת "אלוקי נצור", נכנס בבהלה אדם לחדר ופנה לרבי חיים: "רב'ה! יש לי שאלה… למה רוב האיבעיות בש"ס לא נפשטו?"...

רבי חיים לא השיב לו מיד, ורק לאחר שפסע שלוש פסיעות לאחור, הוא פנה אל השואל המבוהל ואמר לו: "זה לא נכון, רוב האיבעיות שבש"ס כן נפשטו!".

החפץ חיים ישב בחדר ושמע את שאלת השואל ואת תשובת רבי חיים. לאחר מכן שוחח עם רבי חיים, ונפרדו לשלום.

החפץ חיים נסע בחזרה לעיר מושבו, ראדין, והרב מחרקוב התלווה אליו, ויהי לפלא! אף על פי שהחפץ חיים בדרך כלל היה מרבה לשוחח עם בני לווייתו בדברי תורה, השקפה ומוסר, בנסיעה זו לא דיבר מאומה, כל הדרך היה שקוע בהרהוריו. כך היה כשנסעו בעגלה עד לתחנת הרכבת, וכך היה גם כאשר עלו על הרכבת. שתיקה מוחלטת, אחוז בהרהוריו...

לפתע, באמצע הנסיעה, אמר החפץ חיים לרב מחרקוב: "אוי, רבי חיים גאון!".

או אז הבין הרב מחרקוב את פשר שתיקתו של החפץ חיים. כל הדרך הוא עבר על האיבעיות שבש"ס, והעלה שאכן רבי חיים צודק, רוב האיבעיות נפשטו...

איך אפשר לדמיין בכלל גאונות כזו, לזכור את כל הש"ס בעל פה, עד כדי שיוכל לשבת ולעבור עליו דף אחרי דף מהזיכרון, כדי לספור ולמנות את כל האיבעיות ואת התשובות עליהן!

באותו דור היה גם הגאון הרוגאטשובי, שעליו אמרו שמן המוח שלו ניתן ליצור שני איינשטיין, ועוד יישאר עודף... הוא היה עילוי אמיתי, ולפעמים כשרצה להשיב תשובה, במקום לומר את המילה שרצה, שלח את השואל למסכת פלונית, דף פלוני, מספר מילים מתחילת הדף, ושם נמצאת המילה שאותה רצה להשיב...

בחג השבועות נתכנס כולנו ללמוד תורה, או להאזין לשיעורי תורה, כדי להידבק בחכמים המיוחדים שהקב"ה שתל בכל דור על מנת שיעלה בידם להקיף ולהבין את התורה ולהורות לנו את הדרך בה נלך.