איך המורה של פושקא התרנגול גילתה שדייגו, חברו לכיתה, רימה בהגרלה?

פושקא התרנגול, אינו מדבר רק עברית, אלא גם לומד בבית ספר רגיל שבו התלמידים הם תרנגולים כמוהו. דמיינו את זה כך, והיכנסו לסיפור.

"בבוקר המנהלת חילקה לכל אחד מכם בכניסה לבית הספר כרטיס הגרלה. האם כולכם הנחתם את הכרטיסים שלכם בתיבה?", שאלה המורה, והתלמידים-תרנגולים השיבו פה אחד שכן. בזמן שהמורה המשיכה לדבר אל התלמידים, לחש דייגו בנבזות ובגאוותנות לפושקא: "מה אתה שמח? אתה לא הולך לזכות בהגרלה, כי אני הולך לזכות בה".

פושקא שאל אותו בחזרה למה הוא בטוח כל כך שהוא יזכה, ודייגו סיפר לו על ה"פטנט" שהמציא להגדיל את סיכויי הזכיה שלו בהגרלה.

"זה די הגיוני, בזמן שאתה וכל הכיתה הנחתם כרטיס הגרלה אחד בתיבה, אני הנחתי עשרה כרטיסים בתיבה".

פושקא השיב שזה לא יכול להיות, כי המורה חילקה כרטיס אחד לכל תלמיד, ומאיפה לו, לדייגו, עשרה כרטיסים? דייגו התרברב שהוא לקח בכוח מכמה תלמידים. ואם יש לו, לפושקא, כרטיס אחד, ולדייגו - עשרה כרטיסים, יש לו סיכוי גדול יותר לזכות. הגיון פשוט. ההיגיון הפשוט של דייגו התנפץ לאכזבתו כשהמורה הכריזה שריקו זכה בפרס הראשון. 

"זה לא הגיוני!", הוא צעק.

"אל תתאכזב, דייגו, יש לנו עוד כמה פרסים. והזוכה בפרס השני הוא: דייגו. רואה? אמרתי לך שלא צריך להתאכזב", ניסתה המורה לנחם את דייגו, אבל אז הכריזה המורה על הזוכה בפרס השלישי: שוב דייגו. זה היה ברור שדייגו רימה, ואז המורה סיפרה סיפור מתוך פרשת נשא, שקשור לעניין: "כששבט בנימין ירד למצרים, היתה לו משפחה גדולה שמנתה עשרה ילדים. אם כן, הוא היה צריך להיות מבורך בצאצאים מרובים, ואילו שבט דן, שמנה בירידתו למצרים רק בן אחד ויחיד, שגם הוא היה חרש ובעל מום, הגיוני שיצא ממנו שבט קטן. אבל בסוף ה' רצה אחרת. שבט בנימין מנה 35,400 נפשות, ואילו שבט דן מנה 62,700 נפשות. כמעט פי שניים, מהשבטים הגדולים ביותר.

"הבנת את זה, דייגו?", אמר פושקא. "אם ה' היה רוצה שתזכה, זה היה קורה גם אם היית שם פתק אחד בתיבה".

עד לכאן הסיפור של דייגו, חברו לכיתה של פושקא. נאחל לכולנו שנזכה תמיד להבין שה' מחליט כמה נקבל במבחן, האם המחק שלנו ילך לאיבוד או שימצאו אותו, והאם נזכה בהגרלה. שבת שלום!

רוצים לצפות בסדרה המלאה? היכנסו עכשיו לסדרת "בקטנה" עם פושקא והחברים >

לשעות של צפייה מרתקת ומהנה היכנסו לעולם הילדים כאן >