מָה עָשָׂה רָשִׁ"י כְּשֶׁהַכֹּמֶר שֶׁהָלַךְ לְצִדּוֹ חָלָה?

אמיתי המספר בסיפור מופלא: רש"י מציל כומר

עולם הילדים
פורסם י' סיון התשפ"ד 16.06.24 09:10

אא

פייסבוק הדפסה ווטסאפ

רַבִּי שְׁלֹמֹה יִצְחָקִי, הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁכֻּלָּנוּ לוֹמְדִים אֶת פֵּרוּשָׁיו, יָצָא לִתְקוּפָה שֶׁל נְדוּדִים. הוּא עָבַר מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּרַחֲבֵי אֵירוֹפָּה. יוֹם אֶחָד פָּגַשׁ בַּדֶּרֶךְ בְּכֹמֶר שֶׁהָלַךְ גַּם הוּא בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ. הֵחֵלּוּ לְדַבֵּר, וְהַכֹּמֶר גִּלָּה שֶׁהַיְּהוּדִי שֶׁהוֹלֵךְ אִתּוֹ חָכָם מְאֹד.

"שָׂמֵחַ אֲנִי עַל שֶׁהִזְדַּמֵּן לִי לִפְגֹּשׁ אָדָם עִם עֹשֶׁר תְּבוּנוֹת כָּמוֹךָ! אֶשְׂמַח לָלֶכֶת אִתְּךָ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ וְלֵהָנוֹת מֵחָכְמָתְךָ!", אָמַר הַכֹּמֶר.

"אֶשְׂמַח גַּם אֲנִי, וְלֹא אֵלֵךְ לְבַד", אָמַר רָשִׁ"י.

בַּדִּבּוּרִים הֵם הִגִּיעוּ לְדַבֵּר גַּם עַל הָאֱמוּנוֹת. הַכֹּמֶר נִסָּה לְהוֹכִיחַ שֶׁהַנַּצְרוּת אֲמִתִּית, וְרָשִׁ"י הֵבִיא הוֹכָחוֹת סוֹתְרוֹת. הִמְשִׁיכוּ הַוִּכּוּחִים בֵּינֵיהֶם כָּל הַדֶּרֶךְ, עַד שֶׁהַכֹּמֶר לֹא רָצָה לְדַבֵּר עִם רָשִׁ"י מֵרֹב כַּעַס. בָּעֶרֶב הִגִּיעוּ לָאַכְסַנְיָה, לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן עַד הַבֹּקֶר, אַךְ בַּלַּיְלָה חָלָה הַכֹּמֶר מִקֹּשִׁי הַהֲלִיכָה, וְלֹא יָכֹל לָרֶדֶת מִמִּטָּתוֹ. לֹא הָיָה אַף אֶחָד שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ, אַף אֶחָד בְּאַכְסַנְיָה לֹא הִכִּיר אוֹתוֹ. "אוֹי, אִם לֹא הָיִיתִי כּוֹעֵס עַל הַיְּהוּדִי, אוּלַי הוּא הָיָה עוֹזֵר לִי...". אַךְ הַכֹּמֶר הִתְפַּלֵּא לְגַלּוֹת אֶת רָשִׁ"י מַגִּיעַ לְחַדְרוֹ עִם מַיִם וְאֹכֶל, וּמְסַיֵּעַ לוֹ לְהִתְחַזֵּק.

"אַתָּה עוֹזֵר לִי? חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ בְּרֹגֶז".

"הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּנוּ מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ לַעֲזֹר לְכָל אֶחָד, גַּם אִם שׂוֹנֵא אוֹתְךָ. עוֹד מְעַט אֵלֵךְ לְהָבִיא לְכָאן רוֹפֵא שֶׁיִּבְדֹּק אוֹתָךְ".

"תּוֹדָה! אַתָּה מַצִּיל אוֹתִי! לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַחֶסֶד שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אִתִּי!".

רָשִׁ"י נִשְׁאַר עִם הַכֹּמֶר עַד שֶׁהִבְרִיא. "אֲנִי חַיָּב לְךָ הַרְבֵּה, רַבִּי שְׁלֹמֹה", אָמַר הַכֹּמֶר. "אַחְזִיר לְךָ טוֹבָה בְּבוֹא הַיּוֹם".

רָשִׁ"י נִפְרַד מֵהַכֹּמֶר, וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. כַּעֲבֹר כַּמָּה שָׁנִים הִגִּיעַ רָשִׁ"י לְעִיר פְּרָאג, וְהַיְּהוּדִים קִבְּלוּ אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. אַךְ הַשַּׁלִּיט שֶׁל הָעִיר, שֶׁשָּׂנֵא יְהוּדִים, לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת הַיְּהוּדִים שְׂמֵחִים כָּל כָּךְ מֵהָרַב הַנַּעֲרָץ, וְהִכְנִיס אֶת רָשִׁ"י לַכֶּלֶא. לְמָחֳרָת עָמַד רָשִׁ"י לְמִשְׁפָּט מוּל הַשַּׁלִּיט, שֶׁרָצָה לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ עַל שֶׁנִּכְנַס לִפְרָאג בְּלִי רְשׁוּת.

פִּתְאוֹם נִשְׁמַע קוֹל: "כְּבוֹד הַשַּׁלִּיט, אֲנִי מִתְנַגֵּד לָזֶה שֶׁיִּגְּעוּ לְרָעָה בִּיהוּדִי הַזֶּה! הוּא אִישׁ טוֹב וְעוֹשֶׂה חֶסֶד, וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת!". כֵּן, זֶה הָיָה הַכֹּמֶר שֶׁרָשִׁ"י הִצִּיל, וְעַכְשָׁו הוּא כֹּמֶר בָּכִיר בִּפְרָאג, וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים לִדְבָרָיו. גַּם הַשַּׁלִּיט שָׁמַע לוֹ, וְשִׁחְרֵר אֶת רָשִׁ"י.

"תּוֹדָה לְךָ שֶׁהִצַּלְתַּנִי!", שָׂמַח רָשִׁ"י.

"הָאֱלוֹקִים הֶחֱזִיר לְךָ אֶת הַטּוֹבָה, כְּפִי שֶׁאַתָּה הֵיטַבְתָּ אִתִּי", אָמַר הַכֹּמֶר.

קְחוּ אֶת הַסִּפּוּר לְלִבְּכֶם, וּכְשֶׁתִּרְאוּ מִישֶׁהוּ שֶׁצָּרִיךְ עֶזְרָה, זִכְרוּ שֶׁהַטּוֹבָה תַּחְזֹר בְּבוֹא הַיּוֹם בַּחֲזָרָה אֲלֵיכֶם.