"המורה הביאה לנו משימה מיוחדת, אבל רק אני הייתי עצובה" 

פרק 1: יומן עתיק יומין

הכל החל בשיעור האחרון.

"תלמידות חביבות, יש לי הפתעה בשבילכן“, הכריזה המחנכת בחגיגיות וכולנו זקפנו אוזניים עייפות בסקרנות. ”אתן ודאי זוכרות שהשנה הזו משמעותית מאוד עבורכן. השנה תגענה לגיל מצוות, וחוץ מהחגיגות ומהשמחה הגדולה, אתן יודעות שבבית הספר שלנו נדרשות הבנות בכיתה ו‘ להכין עבודת שורשים על משפחתן. אבל השנה החלטנו, בעצה אחת עם המנהלת, להוסיף לעבודה הזו משהו מיוחד יותר...“.

המחנכת עצרה והעבירה את מבטה על שלושים ושתיים התלמידות בכיתה. הקשב היה בשיאו. רחש לא נשמע. ”השנה, כהקדמה לעבודה הגדולה, תכתובנה פרק נוסף. הפרק כולו יעסוק בשם שלכן - מדוע קראו לכן כך, על שם מי, וקצת רקע על הדמות או על השם... הפרק הזה יהיה באורך עשרה עמודים. תגשנה אותו בראש חודש כסלו, בעוד חודש וקצת.

"כל אחת תכין מצגת שמסכמת את הנושא ותציג אותה בפני הקהל בבת המצווה הכיתתית“, חתמה המחנכת בחיוך רחב. משסיימה המורה, כמו ניתן האות לכולן להביע את התרגשותן מן המשימה המיוחדת. רק אני נותרתי קפואה. עשרה עמודים? על השם שלי?!

נעים מאוד, קוראים לי נעמי, ואני קרויה על שם סבתא רבתא רבתא (ואולי עוד כמה רבתא) של אבא שלי. אני לא בטוחה שמישהו מהדור שלנו בכלל הכיר אותה... כי היא חיה לפני יותר ממאה שנה. בדרך כלל אני אוהבת לכתוב, זו תכונה שכנראה קיבלתי מאימא שלי, אבל כמה שורות אפשר להרחיב על אדם שמעולם לא הכרתי וכנראה שגם לא תהיה לי דרך להכיר?

יותר משאני אוהבת לכתוב, אני אוהבת להצליח, וכאשר אדרש להציג את עבודתי המשעממת בפני כל האמהות, הסבתות והבנות הנרגשות של כל השכבה - יהיה זה כישלון חרוץ. אוף! הצלצול הגיע דקה אחרי כן, ובאופן מפתיע אף אחת לא מיהרה הביתה. כל אחת רצתה לספר לכולן את הסיפור המיוחד שמאחורי השם שלה, וכולן דיברו יחד.

כיף להן. סיפורי השמות של כולן נשמעים ממש מיוחדים, ואם הן ירצו - הן יוכלו לכתוב עליהן ספר, לא רק פרק אחד. בייחוד בנות דודותיי, התאומות בת שבע ואסתי, שקרויות על שם הרבנית הצדיקה בת שבע אסתר קנייבסקי ע“ה, שבזכות ברכתה הן נולדו. יש להן אפילו תמונה איתה! את הסיפור שלהן אני מכירה בערך מאז שלמדתי לדבר. הן הילדות הראשונות שנקראו על שם הרבנית, עוד בחייה.

אבל היו סיפורים שהפתיעו אותי. למשל גיטי, שקרויה על שם אישה שהצילה בשואה המון יהודים, ובתוכם את הסבא רבא שלה שהיה אז בן חמש. יש על שמה רחוב בפתח תקווה, ופעם, כשהם נסעו לדודים שלהם בבני ברק, הם הגיעו לשם במקרה והיא הצטלמה ליד שם הרחוב. או למשל רחל-לאה שקרויה על שם שתי הסבתות שלה משני הצדדים, שכל אחת מהן הייתה רבנית חשובה ומוכרת.

"היי נעמי, מה הפרצוף החמוץ הזה?“ זו הייתה כמובן אסתי, שאף פעם לא מפספסת פרצוף שזקוק לקצת עידוד. ”כן, מה איתך? מה הסיפור של השם שלך?“ התעניינה אפרת. יעל ניצלה את השקט הקצרצר ואמרה שבטוח נולדתי בשבועות. ”לא, אנחנו יחד כבר מלא שנים, אתן אמורות לדעת שנולדתי בכסלו“, עניתי ביובש. ”הסיפור שלי הוא שאני קרויה על שם סבתא-רבתא-רבתא שלי ואין לי שום דרך בכלל לדעת מי היא הייתה, כי היא חיה הרבה לפני שסבתא שלי בכלל נולדה, כך שאין לי שום סיפור מיוחד מאחורי השם. גם אם היה, לא הייתה לי דרך לגלות אותו...".

מאוחר יותר, בדרכנו הביתה, אמרה לי אסתי שבכל אופן שווה לי לשאול את סבתא ברכה מה היא יודעת על סבתא רבתא שלנו. אם לא אמצא משהו, הציעה אסתי, אני תמיד יכולה לכתוב על נעמי הצדיקה ממגילת רות. טוב שהיא לא הוסיפה שעם הפרצוף מר-הנפש שלי מאז ההודעה על העבודה - אני בהחלט מתאימה לנעמי מהמגילה, בזמן שאמרה לאנשי בית לחם ’קראנה לי מרה'.

מי משגר למשפחת כהן מכתבי איומים בערבית? מה עושה אבו ראזי בחצות ליל מאחורי הבית שבצלע הר הזיתים? ולהיכן נעלמה הצוואה האבודה?

בואו לזכות בספר "הבית על ההר"! היכנסו לעולם הילדים, והשתתפו בהגרלה שתתקיים ביום שני בבוקר  >>