בגלל המפה: סיפור מפתיע על ענווה והסתפקות במועט

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני". אמרו חכמים שהתורה ניתנה במדבר, כי היא שוכנת במי שמשים עצמו כמדבר, בפשטות, בהסתפקות במועט, בענווה. בדורנו קשה להבין את המידה של הסתפקות במועט. למה הכוונה? לנסוע לחו"ל רק לשלושה לילות ולא לשבוע? לנהוג ברכב פשוט שהוא לא 4 על 4?

גם הבית הכי פשוט בזמננו משופע בהמון מותרות. אבל אם נחזור לא הרבה שנים לאחור, נוכל להבין קצת מה זו הסתפקות במועט, ולהחיל אותה על חיינו, בהתאם לתנאי החיים שלנו. במידה מסוימת, לכל הפחות.

לפני מאה שנים חי בירושלים יהודי יקר, תלמיד חכם מפורסם בשם פסח טרוקער, שעלה מליטא לירושלים, והיה תלמידו של המגיד מווילקומיר. ר' פסח נדבק ברבו המגיד, היה עורך איתו תיקון חצות בכותל המערבי ולומד איתו סתרי קבלה בחורבת רבי יהודה החסיד. והנה, יום אחד ראה שפני רבו אליו אינם כתמול שלשום, ובין הדברים הוא חוזר על מאמרי חז"ל הקשורים במידת הענווה, בהסתפקות במועט, בסגולת קניין התורה על ידי מיעוט תענוג.

התפלא ר' פסח מה קרה, וניסה לפשפש במעשיו. אנשי הישוב הישן בירושלים חיו בעוני ובדחקות, בדירות קטנות, התפרנסו ממסחר זעיר או מהחלוקה, ומעבר למיטה, שולחן וקצת ירקות – לא היה בבתיהם כלום... לא ספות, לא כונניות, לא רהיטים ובדרך כלל גם לא ארונות. הבגדים היו בארגזים מיוחדים שתחת המיטה. הכביסות נעשו בגיגית בחצר, אלו מותרות כבר אפשר לדמיין בדירות האלו???

בוקר אחד אמר המגיד לתלמידו: כשאדם מתמסר למותרות, הדבר עשוי להעביר אותו על דעת קונו, והוא מתרחק מהבורא. לא יכל ר' פסח להתאפק עוד, וקרא: רבי! עד מתי תתגולל עלי? מה חטאי ומה פשעי? השיב לו המגיד: וכי אינך יודע? הרי בביקורי אצלך בראש חודש ראיתי על שולחנך מפת משי. הייתכן שתלמיד חכם קונה מפה ממשי לשולחנו? אתה יודע איזה חילול ה' יש בזה?

השיב ר' פסח: מה לי ולקניית מפות? מעשה שהיה כך היה: בהיותי בליטא סעדתי במשך שנים רבות יהודי מבוגר, ולא הסכמתי לקחת כסף על מצווה זו, אף על פי שהיה בעל אמצעים. אחרי מותו הוא ציווה בצוואתו לתת לי את מפת המשי שעל שולחנו, וכך הופיעה בביתי חבילה עם הסבר לפני מספר שבועות. רעייתי לא רצתה לקחת מתנה יקרה כזו, אבל אני אמרתי שזה רצון המת, וכך נעשה לו נחת רוח, שזכה להכיר טובה.

לא נחה דעתו של המגיד, והלך יחד עם תלמידו לרבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט, כדי שיכריע - האם יתכן שמתקבל דבר כזה? מפת משי על שולחן של תלמיד חכם? רבי שמואל הכריע שהמפה תישאר על השולחן מפני כבודו של הנפטר, אך עליה תיפרש מפה פשוטה...

לא יאמן כי יסופר. לפני מאה שנים, מפה ממשי על השולחן היתה נושא לדיון רציני, אפשרות של חילול ה'. מה נאמר ומה נדבר אנחנו? איך נזכה לקניין התורה בתוך כל השפע הגדול והרב שסביבנו? כמובן אין לנו להתייאש, בכל דור ה' מעמיד את הניסיונות של הדור, ומספק לנו את האפשרות להתגבר עליהם. לא נדרש מאיתנו לחזור לתנאים של ירושלים לפני מאה שנים, אלא לעבוד את ה' לפי האפשרות שלנו בזמננו ובמקומנו.