דמות דיוקנו כשל מלאך האלוקים: מי היה היש"א ברכה?

בחודש סיון תקפ"ד, לפני מאתיים שנים בדיוק, התעורר הילד יעקב אלישר בדירתו הקטנה בפאתי צפת, מקולותיהם המפחידים של שוטרים טורקיים. הללו באו לאסור את אביו. מדוע? מתברר שהשליט, עבדאללה פאשה, החליט כי יהודי צפת חייבים לו סכום עצום של מיסים, כיוון שהקלות מס שקיבלו לפני כך וכך שנים היו "בלתי הגיוניות". ובכן, רבני העיר אחראים לתשלום, ולכן הרב אליעזר ירוחם אלישר, דיין וחזן, ראש השוחטים והבודקים של צפת, יוכנס להיכלא במצודה בעיר עכו, עד שהיהודים ישלמו את כל "חובותיהם".

יעקב היה ילד תמים בן שש, ולא יכל להבין מה באמת מתרחש. הוא גם לא ידע יותר מדי על ההיסטוריה של משפחתו המיוחדת. הוא ואמו נקלעו לסחרחורת של אירועים מזעזעים: ביתם נלקח, הם נזרקו לרחוב באישון ליל, בלי אבא, בלי פרוטה לפרטה. מה עושים?

קהילת יהודי צפת דאגו לאם ולילד האומללים. אדם אסף אותם אל ביתו ואף סיפק להם אוכל, ולא זו בלבד, אלא שבית הדין של צפת דאג לכך שאוכל כשר ומזין יישלח גם לאב הכלוא בעכו. אבל על כל זה יצטרכו לשלם כאשר האב ישתחרר, כך הובהר להם.

חודשיים לאחר מכן, באישון לילה, שמע יעקב בן השש רחשים מעבר לתריס, לא נדיר היה שזאבים וצבועים הסתובבו ביערות שסביב צפת, ויש שדיברו גם על נמרים, אך במקרה הזה הוא ראה דמות אדם, דמות שסימנה על שפתיה: ששש. היה זה אביו, שהצליח להימלט מהכלא בעכו. באותו לילה שהה רבי אליעזר ירוחם עם משפחתו, אך לפנות בוקר כבר שב וברח לכיוון סוריה, כדי להתחמק מחיילי איברהים פאשה.

יעקב לא זכה לראות עוד את אביו. בסופו של דבר הוא נפטר בארץ נכר לפני שזכה להתאחד עם משפחתו, אך הוא נפטר כאדם חופשי, והוא גם הספיק לספר לבנו הקטן את תולדות גדולת משפחתו, מי היו אבותיו, ועד כמה הדבר מחייב אותו להמשיך את מעשיהם הגדולים.

סבו של יעקב, הרב יעקב אלישר, רבה של העיר חברון, נולד בשנת ת"צ 1730. את תולדותיו אנחנו יודעים מתוך מה שתיעד נכדו, הילד יעקב, לימים הרב יעקב אלישר, הראשון לציון והרב הראשי לכל מקהלות הספרדים בארץ ישראל – היש"א ברכה. רבי יעקב אלישר היה ממוצא אשכנזי, כינויו הקודם היה "יעקב וילנא", על שם עיר מוצאו. אמנם בהיותו בחברון קיבל עליו את מנהגי הספרדים, ואף נעשה רב לקהילת חברון, שהיתה ממוצא ספרדי. ידידו הטוב היה הגאון החיד"א, והוא יצא יחד איתו למסעות גיוס כספים במצרים. פעם, כאשר נקלעו לפרשת דרכים במדבר, נוצרו ביניהם חילוקי דעות כיצד להמשיך. נענה החיד"א ואמר לו: "אף על פי שבתורה אתה גדול ממני – בענייני העולם אינך מבין כלום"... ואכן קיבל רבי יעקב את עצת החיד"א, והגיעו בשלום למצרים...

בהמשך נסע רבי יעקב לבצרה בעיראק לשליחות קודש מטעם קהילת חברון, אלא שבדיוק בשהותו שם צרו הפרסים על בצרה, ורצו לכבשה ולהשמידה. שנה שלמה נלכד רבי  יעקב עם כל אנשי בצרה במצור, והוא נחלץ חושים בתעניות ובתפילות לבטל את הגזרה, עד שהפרסים נכנעו וחזרו לאחוריהם. כאשר הוסר המצור כתב רבי יעקב את "מגילת אלישר" המתארת את האירועים והניסים. נכדו רבי יעקב קיבל את המגילה מאביו בהיותו ילד בן שש, והדפיסה לימים בספרו "איש אמונים".

נשוב עתה אל הנכד יעקב, המתגורר עם אמו בבית זר. מנהיגי הקהילה של צפת הצליחו לעתור לפני השלטונות לביטול הגזירה המטופשת והמרושעת המטילה על רבנים חובות עצומים שאינם קשורים אליהם. ביתו של רבי ירוחם אלעזר הושב למשפחה, כמו גם שאר נכסיו, וכך יכלו לפרוע את חובותיהם. כיוון שאביו נפטר בארץ מרחקים, התחתנה אמו עם תלמיד חכם מבני המקום, שהכיר בגאונותו של יעקב, וכינה אותו יש"א, ראשי תיבות יעקב שאול אלישר. אביו החורג ציווה אותו להשתקע בתורה, ובמשך 24 שנים (!) דאג לכל מחסורו, ובלבד שיעסוק בתורה.

רבי יעקב שאול גדל בתורה, הוסמך לדיינות, שימש את גדולי הדור, ובשנת תרכ"ט 1869 התמנה לאב בית הדין בירושלים. בשנת תר"ם 1880 נמנו והסכימו גדולי הדור למנותו למשרת הראשון לציון, אבל רבי יעקב שאול בענוותנותו לא הסכים, שכן רבי מאיר פאניז'ל היה מבוגר ממנו, ולכן חשב שראוי שהוא יתמנה. אמנם אחרי פטירתו של רבי מאיר פאניז'ל, ברור היה כי אין מתאים מרבי יעקב שאול, היש"א ברכה, לתפקיד זה, ובשנת תרנ"ג, 1893, התמנה היש"א ברכה בטקס גדול, בברכתם ובשמחתם של כל חכמי העיר והארץ. הוא הנהיג את עדתו ביד רמה והיה אהוב ומרוצה לכולם, האשכנזים והספרדים, התימנים והבוכרים. גם הציונים והעסקנים העריצו אותו. הוא קיבל את פני הקיסר וילהלם בבואו לארץ, וקיבל ממנו עיטור מיוחד. נפטר בשיבה טובה ובשם טוב בשנת תרס"ו, ונקבר בחלקת הרבנים בהר הזיתים. דמות דיוקנו היא כשל מלאך האלוקים.

בנו, הרב חיים משה אלישר, חתנו של הרב מאיר פאניז'ל, היה גם הוא הראשון לציון בהמשך. בנו של הרב חיים משה, הרב יוסף שאול אלישר, היה נשיא ועד העדה הספרדית בירושלים, ממייסדי שכונת זיכרון משה. כל צאצאיו היו אנשי ציבור מפורסמים, מבוני ירושלים ומנשיאי העדה הספרדית הוותיקה בעיר.