מהפכה בלימוד התורה: הסיפור המרתק מאחורי פירושיו של רש"י

רבי קלונימוס משפיירא הגיע לבית מדרשו, כמו בכל יום בשנים האחרונות, כדי ללמד את תלמידיו גמרא, לפי הסדר. העיר שפיירא היא אחת משלוש ערים עתיקות בגרמניה שבהן הייתה קהילה יהודית עתיקת יומין: שפיירא, ורמייזא ומגנצא (קהילות שו"ם). קשה היה ללמד את התלמוד לתלמידים האשכנזים, שכן התלמוד נכתב בארמית. בישיבות בבל היו הדברים מובנים עם הקריאה, ותפקיד הרב היה רק להסביר את ההיגיון שבדברים. ואילו בני אשכנז לא הבינו את הכתוב. הילדים, ואפילו הנערים הגדולים, לא הצליחו להבין מה כתוב, והדבר הטריח מאד את הרב, להתאמץ להסביר להם מה ששמע מרבותיו כאשר היה הוא צעיר.

והנה, באותו הבוקר מצא רבי קלונימוס על שולחנו תכריך דפים, שכונה באותם ימים "קונטרס". רבי קלונימוס עלעל בו, והנה רעיון כביר - פירוש לגמרא! עד אותו הזמן לא עלה על הדעת לכתוב פירוש לתלמוד. היו תשובות שהשיבו הגאונים בעניינים שונים, אבל התלמוד היה נכתב כספר לקריאה בצורה מסודרת, כפי שהיה בישיבות בבל. והנה – פירוש. הפירוש מעתיק מספר מלים מהתלמוד, מסביר אותן בשפה העברית, וכשיש צורך גם מתרגם לצרפתית, שפה שהיתה שגורה בפי יושבי עמק הריין הסמוך לצרפת. לא זו בלבד שהרעיון הוא מהפכני, גם התוכן מיוחד במינו. הפירושים כולם מתאימים למה שידע רבי קלונימוס מרבותיו, הכל בהיר, קצר ומסודר, ולפעמים תוך כדי הפירוש באו חידושים גדולים.

רבי קלונימוס לא ידע מיהו מחבר הקונטרס, אך למן אותו היום הוא השתמש בקונטרס ולימד ממנו את התלמוד.

המחבר האנונימי היה רבי שלמה בן יצחק, רש"י הקדוש, שישב בעירו טרוייש שמעבר לריין, וכתב בה את פירושיו לתלמוד, לתורה ולנביאים. כולם כתובים ביד אמן, בלשון מלוטשת, ומתייחסים לפירוש המלים וגם לפירוש העניין, פורשים כשמלה את כל התורה כולה. רש"י בענוותנותו הפיץ את קונטרסיו ללא שמו, רק כדי להגדיל תורה ולהאדירה.

אך עם הזמן יצא שמו בכל הארץ, ופירוש רש"י הפך לפירוש הבסיסי, אשר בלעדיו לא יודפס התלמוד ולא תודפס התורה. נכדיו של רש"י הגו בפירושו, וכתבו סביבו את ה"תוספות", בהם הם דנים בדברי הקונטרס השונים. מתוכם מפורסמים שלושה מנכדיו, שהיו הבסיס של תורת בעלי התוספות: רבי יעקב – המכונה רבנו תם, רבי שמואל בן מאיר – המכונה רשב"ם, ורבי יצחק בן מאיר – המכונה ריב"ם.

כאשר היה רבנו תם ילד קטן, היה רש"י חולה מאד, ולפתע שמע הילד יעקב קולות בכי ונהי עולים מן החדר. שאל את אמו, מרת יוכבד, מה אירע? השיבה אמו בקול בוכים: "כמדומני שכבה נר ישראל". השיב לה יעקב הקטן: אל תבכי, אמא, אני אשוב ואדליקנו. ואכן זכה רבנו תם להאיר את העולם, יחד עם חבריו-תלמידיו, בעלי התוספות.