כתבי היד האבודים: הגורל המסתורי של האוסף היהודי הגדול בעולם

דוד ששון נולד בשנת תרמ"א, בהודו, לאמו הגבירה המפורסמת פרחה ששון. אמו שכרה לו רבנים גדולים שילמדוהו תורה, וכן חכמים במקצועות שונים שילמדוהו. הוא התאהב בספרות העברית, וכך כתב בהקדמת אחד הספרים שהוציא: "חיבת הספרים ויקרת גדולי הראשונים בערו בקרבי מילדותי, ומאז שקדתי להשיג ספרים וכתבי יד ולהציל אותם ממצול הנשייה".

עם מעבר משפחתו ללונדון, התחיל דוד ששון לאסוף כתבי יד נדירים מכל רחבי העולם. עקב היותו בעל אמצעים וקשרים, הוא הצליח להשיג כמות גדולה ומרשימה מאד של כתבי יד, שהלכו והצטברו למה שייקרא לימים "אוסף ששון". אוסף ששון נחשב לאוסף הגדול ביותר של כתבי יד יהודיים. לספרייתו בלונדון עלו תלמידי חכמים, חוקרים וסופרים, מגדולי הרבנים ועד ביאליק.

אחד ממציאותיו הגדולות של ששון היה עותק שירים של רבי שמואל הנגיד, שלא היה ידוע בציבור עד אז. ששון ההדיר אותו והדפיס אותו בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד בשנת 1934. את ההוצאה הקדיש לאמו, הגבירה המפורסמת פרחה ששון. באוסף היו כתבי יד מכל קהילות ישראל, גרמניה, תימן, בומביי, פרס, צרפת, צפון אפריקה ואפילו כתבי יד שומרוניים. לשם השגת כתבי היד הוא נסע ברחבי העולם, ואף כתב יומן מסע מיוחד שתיאר את המרדפים אחרי כתבי היד הנדירים. ששון שקד על מיפוי וקטלוג כתבי היד, ופרסם את כל הרשימה בספר מיוחד בשם "אהל דוד".

בשנת תש"ב נפטר דוד ששון. בנו ובתו פרחה (קרויה על שם הסבתא) המשיכו את פעילותו, אך הנכדים כבר לא הרגישו את גודל השליחות, והחלו למכור את כתבי היד השונים. בשנת 1975 נפתחה מכירה פומבית בציריך, ובה כתבי יד שונים מאוסף ששון. אנשי ציבור שונים הפעילו לחצים על סוחרים ועל גופים במדינת ישראל, שיתאמצו כדי לרכוש את כתבי היד, שלא יתפזרו בין קונים אנונימיים ואספנים בלתי מוכרים, כדי להציל את נכסי הרוח של אוסף ששון.

מיליון ורבע דולר נאספו עבור בית הספרים הלאומי בישראל, והוא רכש חלק גדול מכתבי היד שהוצעו למכירה, אך עדיין, כתבי יד רבים וחשובים נמכרו לאספנים אנונימיים, וגורלם לא ברור, ביניהם הספר הקבלי הקדום "חרבא דמשה", מורה נבוכים בכתב ידו של רבי שמואל אבן תבון ועוד כ-30 ספרים נדירים ומיוחדים.

בשלב מאוחר יותר הפקידו חלק מיורשי משפחת ששון יומנים וכתבי יד של אביהם בספריה הלאומית בירושלים, ולאחר כמה שנים ביקשו למשוך את ההפקדה, כדי למכרה בשוק החפשי. בית המשפט בישראל אסר עליהם לקחת את הכתבים, מתוך דאגה לשימור התרבות, ובאי אלו נימוקים משפטיים. ספק לנו אם בית המשפט פעל על פי ההלכה היהודית, אבל ברור שעולם הספרות היהודית יצא מורווח משמירת אוסף ששון במקום שבו יוכלו תלמידי חכמים וחוקרים לעיין בו, כרצון מייסד האוסף, רבי דוד ששון ע"ה.