מה קרה לתינוק הנטוש במדבר? תובנות נוספות מ'חובות הלבבות'

המסע הפנימי לגילוי עצמי ממשיך בכתבה השנייה בסדרה העוסקת בספר 'חובות הלבבות' של רבנו בחיי. בפרק זה נחקור את הסיבות שמביאות את האדם להתקשות להכיר בטובותיו של הבורא, כפי שמסביר רבנו בחיי בשער הבחינה. נצלול לעומק ההבנה של הרגלי הנפש האנושית, ונחשוף כיצד גדילה מתוך חסדים עלולה לעיתים להוביל לאי-הכרת הטובה. דרך לימוד זה, נתחזק ונבין טוב יותר את ההכרת תודה וההוקרה שאנו חייבים לבורא על כל הטוב שהוא מרעיף עלינו.

המשך הקדמת רבנו בחיי לשער הבחינה

רבנו בחיי מסביר כי הסיבה השניה שגורמת לאדם לא להכיר בטובות הבורא היא שהוא הורגל בהם מקטנותו.

כה דבריו:

"והשני צאתם אל העולם-הזה, והם נמשלים כבהמות סכלות וכעַיִר, כמו שכתוב "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא, יב). והתגדלם בטובות האלוהים העודפות, והתגלגלם בהם, עד ששבו אצלם רגילות וידועות, כאילו הם עצמיות להם בלתי סרות מאתם ולא נפרדות מהם כל ימיהם".

רבנו בחיי מסביר שבני האדם מתרגלים מקטנותם בטובות האלוקים הגדולות והמרובות, והם כה מורגלים בהן, עד שנעשו אצלם כטבע רגיל וידוע, כאילו הן עצם מעצמיהם, שלא יסורו מאיתם ולא ייפרדו מהם כל ימי חייהם.

"וכאשר ישכילו ותתחזק הכרתם, יסכלו טובות הבורא עליהם, ואינם משימים על לבם חיוב ההודאה עליה, מפני שאינם יודעים מעלת הטובה והמטיב בה אליהם".

ממשיך רבנו בחיי ומבהיר כי גם כאשר יגדלו וישכילו ויתחזק כח שכלם, לא יבינו את טובות הבורא עימם, ולא ישימו לב על חובתם להודות עליהם, מפני שאין הם יודעים את מעלת הטובות ואת מעלת מי שהיטיב להם בהן.

"ומשלם בזה לתינוק, שמצאו איש אחד מאנשי החסד במדבר. וחמל עליו ויאספהו אל ביתו ויגדלהו, ויאכילהו, וילבישהו, ויתנדב עליו בכל הטוב לו, עד שהשכיל והבין אופני דרכי טובתו".

בני האדם שמתרגלים לטובות האלוקים משולים לתינוק שנמצא נטוש במדבר על ידי איש חסד, שריחם עליו והכניסו אל ביתו וגידלו והאכילו והלבישו והתנדב להיטיב עימו בכל דבר הנצרך לו, עד שגדל והשכיל והבין את הטובות שאותו איש חסד היטיב עימו.

"ואחר כן שמע האיש ההוא על אסיר שנפל ביד שונאו, והגיעהו אל תכלית הצער, והרעב, והעירום ימים רבים".

במקביל, איש החסד שמע על אסיר שנפל ביד שונאו, וציער אותו השונא צער גדול, וייסר אותו ברעב וחוסר מלבוש ימים רבים.

"ונכמרו רחמיו על צערו, ופייס לשונאו, עד שהתירו ומחל לו את דמיו, ויאספהו האיש אל ביתו, והיטיב לו במקצת הטוב אשר היטיב בו לתינוק",

נכמרו רחמיו של בעל החסד על צערו של האסיר, ופייס את שונאו עד ששחרר אותו ומחל על חובו, ואסף את האסיר אל ביתו, והיטיב עמו רק בחלק מהטובות שהיטיב בם עם התינוק.

"והיה האסיר מכיר בטובת האיש עליו, ומודה עליה יותר מן התינוק שגדל בה, מפני שיצא מעניין העוני והצער אל עניין הטובה והשלוה בעת שהכרתו בה גמורה, על כן הכיר טובת האיש החסיד וחסדו מאד".

ובכל זאת, היה האסיר מכיר בטובות איש החסד עימו ומודה לו עליהן יותר מן התינוק שגדל מתוך הטובה, מפני שהאסיר יצא מהעוני והצער אל הטובה והשלווה בזמן שכוח הכרתו נשלם, לכן הוא מכיר מאוד בטובת איש החסד ובחסדו.

"והתינוק לא הבין מעלת הטובה עליו, אע״פ שהתחזקה הכרתו והתיישב בדעתו, מפני שהיה רגיל בה מימי נערותו".

אולם התינוק לא מבין את מעלת הטובה שהיטיב האיש עימו, למרות שכאשר גדל כבר התחזקה הכרתו והתיישבה דעתו, והסיבה לכך היא מפני שהיה רגיל בה עוד בימי נערותו.

"ואין איש מאנשי השכל מסתפק, שחסדו וטובו על התינוק כוללים ונראים יותר, ושהוא חייב בהתמדת ההודאה והשבח עליהם יותר. וזה דומה למה שאמר הכתוב "ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים" (הושע יא, ג).

והנה, ממשיך רבנו בחיי להסביר, למרות שאין איש בעל שכל שמסתפק בכך שהחסדים והטובות שנעשו עם התינוק מקיפים וגלויים יותר, ושהוא חייב תמיד להודות ולשבח עליהם יותר, אין הוא מרגיש בטובות שנעשו עימו, ובדומה למה שנאמר בפסוק: ואנכי תרגלתי לאפרים – שלחתי לפניהם מנהיג המנהיג אותם בנחת. קחם על זרועותיו – זה הוא משה, שנאמר בו "כאשר ישא האומן את היונק". ולא ידעו כי רפאתים – ואף על פי כן לא רצו לדעת כי אני הוא זה המרפא אותם. הרי שההרגל הוא סיבה הגורמת לחוסר הכרה במי שמיטיב.

בכתבה זו הבנו לעומק את התובנות של רבנו בחיי לגבי הכרת הטובה וההרגל. הדוגמאות הממחישות את התינוק והאסיר ממחישות לנו עד כמה חשוב להיות מודעים לחסדים ולטובות שמרעיף עלינו הבורא, ולא לקחת אותם כמובן מאליו. היכולת להכיר בטובה ולהודות עליה היא כלי מרכזי בחיים פנימיים עשירים ומשמעותיים. בהמשך המסע שלנו ב'חובות הלבבות', נמשיך לחקור ולהבין כיצד נוכל לשפר את עצמנו ולחיות חיים מלאי משמעות והכרת תודה אמיתית.

הפרק הראשון בסדרה: מסע מרתק לחיים טובים יותר