רמב"ן על פרשת בהעלותך: דבר תורה קצר ומרתק לשולחן השבת

פרשת בהעלותך פותחת בציוויו של ה' יתברך למשה שאהרן ידליק את המנורה.

כה נאמר: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן".           

הרמב"ן מסביר כי במצווה זו יש עומק וסוד נשגב. אהרן, למרות שהמצווה הייתה כשרה גם לבניו, התעקש להיות המדליק את המנורה כל ימיו. הזריזות והמסירות שלו במצווה זו מסמלים את הקשר העמוק והרוחני שלו עם הקב"ה ועם קדושת המנורה, שהיא סמל לאור רוחני ולקדושה.

כה דברי הרמב"ן:

"וטעם 'ויעש כן אהרן', לומר שהוא היה המדליק אותן כל ימיו ואף על פי שהמצווה כשרה בבניו כמו שנאמר (שמות כז כא) 'יערוך אותו אהרן ובניו', אבל היה הוא מזדרז במצווה הגדולה הזאת הרומזת לדבר עליון וסוד נשגב".

הרמב"ן מסביר כי למרות שהמצווה להדליק את המנורה כשרה גם בבניו של אהרן, אהרן עצמו היה זה שמדליק את המנורה כל ימיו. אהרן היה זריז ומסור במצווה זו, שכן היא רומזת לדבר עליון ולסוד נשגב.

ממשיך הרמב"ן: "ואולי נרמז לו זה מפסוק (ויקרא כד ג) 'מחוץ לפרכת העדת יערוך אותו אהרן מערב עד בקר', כי בו בחר השם בימיו, ומפני זה אמר גם עתה 'דבר אל אהרן בהעלותך', ולא אמר: 'דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותכם'".

ייתכן שנרמז לאהרן לבצע את המצווה הזו מפסוק בספר ויקרא (כד, ג), בו נאמר: "מחוץ לפרכת העדת יערוך אותו אהרן מערב עד בקר". לפי פסוק זה, השם בחר באהרן באופן מיוחד בימיו לבצע את המצווה. בגלל סיבה זו, הפסוק אומר "דבר אל אהרן בהעלותך", ולא "דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותכם", כלומר שהמצווה המיוחדת הזו נאמרת במיוחד לאהרן.

ההקפדה והזריזות של אהרן בקיום מצוות מדגישות את החשיבות הרבה שהיווה בקיום המצווה באופן אישי, אפילו כשזו הייתה כשרה גם לבניו. הדבר מלמד על רמת הדקדוק והמסירות שראוי להקדיש למצוות.

בחירתו של אהרן להדליק את המנורה כל ימיו מציינת את הקרבה המיוחדת שלו לקודש והאמון המיוחד שניתן בו על ידי הקב"ה.

3,336 שנה חלפו מאז ניתנו המצוות לישראל בהר-סיני. כיום, בעידן הקידמה, שואל האדם המודרני מה משמעות המצוות בזמננו? הרב זמיר מבהיר את החוכמה העליונה שבמצוות ממבטו של האדם המודרני: