המשך המסע הרוחני: עקרונות נוספים לחיים מלאי תוכן

הספר 'ארחות צדיקים' הוא אחד מספרי המוסר המרכזיים והמשפיעים ביותר ביהדות. הספר מציג עקרונות מוסריים ותובנות רוחניות שמטרתן להוביל את האדם לחיים מלאי משמעות ועומק רוחני. בסדרת מאמרים זו נלמד את פרקי הספר 'ארחות צדיקים' ונעמיק בביאורם, במטרה לחשוף את העומק והיופי שבספר. הצטרפו אלינו למסע רוחני שבו נגלה איך עקרונות המוסר של 'ארחות צדיקים' יכולים להעשיר את חיינו ולהעניק להם משמעות חדשה ועמוקה יותר.

בפרק הראשון מאריך המחבר בחומרתה של מידת הגאווה. כה דבריו:

"בעלי הגאווה הם מתועבים בעיני השם, שנאמר (משלי טז ה): "תועבת יי כל גבה לב". והוא נמסר ביד יצרו, כי אין עזר השם עמו, אחרי אשר הוא תועבת השם".

אדם שמתגאה בליבו, אף אם לא דיבר בגאווה או פעל בגאווה - נחשב מתועב בעיני ה':

"ואפילו לא נתגאה על שום אדם, לא בדיבור ולא במעשה, אך בלבו לבד הוא מתגאה – נקרא "תועבה", שנאמר: "תועבת יי כל גבה לב" – אפילו אין לו גבהות אלא בלב נקרא "תועבה".

המחבר מביא מספר פסוקים המוכיחים את הגנות שבגאווה:

* אמרו רבותינו: כל מי שיש בו גסות הרוח – כאילו עובד עבודת כוכבים; כתיב הכא (משלי טז ה): "תועבת יי כל גבה לב", וכתיב התם (דברים ז כו): "לא תביא תועבה אל ביתך".

* "ויש אומרים: כאילו בא על עריות, דכתיב (ויקרא יח כז): "כי את כל התועבת האל עשו...".

* "ויש אומרים: כאילו בנה במה (סוטה ד ב)".

* "ואמרו: כל אדם שיש בו גסות הרוח – מתמעט, שנאמר (איוב כד כד): "רומו מעט ואיננו"".

* "וראוי לגדעו כאשרה, שנאמר (ישעיהו י לג): "ורמי הקומה גדועים"".

* "ואין עפרו ננער".

* "והשכינה מיללת עליו".

* "אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולים לדור בעולם, שנאמר (תהלים קא ה): "גבה עינים ורחב לבב, אתו לא אוכל" (סוטה ה א).

* "ואמרו: האי מאן דיהיר, אפילו אאנשי ביתיה לא מתקבל, שנאמר (חבקוק ב ה): "גבר יהיר ולא ינוה" – אפילו בנווה שלו (בבא בתרא צח א)".

מן הפסוקים הללו וממאמרי חז"ל נראה עד כמה חמורה הגאווה בעיני ה' יתברך.

הגאווה גורמת לאדם לרדוף אחר הכבוד, להתנשא על בני אדם. קורח שהתגאה נכנס למחלוקת, שגרמה לקנאה ושנאה:

"הגאוה מביאה לידי רדיפות כבוד, להשתרר על בני אדם. וכבר ידעת מה אירע לקורח ועדתו מחמת גאוותו, שביקש להתגדל, ולקח גדולה שלא ניתנה לו מן השמים. ומתוך כך נכנס למחלוקת, ומן המחלוקת יצאה קנאה ושנאה. וכל אלו מידות פחותות מאוד".

המחבר מסכם את הגנות החמורה באדם שמתגאה, באמרו כי כל המקשט את גופו כדי להתגאות נחשב כשוכח את ה' יתברך, וכל מעשיו הוא לקשט את גופו הבלה, ובכך הוא מתקרב לעוונות חמורים:

"סוף דבר: כל המקשט את גופו כדי להתגאות – הרי זה שוכח השם ברוך הוא, ולא יחוש על המצוות, ולא ירדוף אחר מעשים טובים. כי כל כוונתו על עצמו, לקשט גופו הכלה, אשר אחריתו רימה. והמקשט גופו הוא קרוב לזימה, כי יתראה לפני נשים לישא חן בעיניהן, ומתוך כך יתקרב אצלן, ויבוא לידי שחוק וקלות ראש. וגם האישה המקשטת לפני האנשים – בזה היא מדלקת לבם ומכנסת הרהורים בלבם; ובזה עונשה גדול מאוד, שהיא נותנת מכשול לפני רבים. הלוא אסרו חכמים להסתכל בבגדי צבעונים של נשים השטוחים בכותל, אפילו כשאינה מלובשת בהן (עבודה זרה כ ב) – כל שכן שיש עונש גדול לאישה המתקשטת לפני אנשים המסתכלים בה".

המתגאה מגיע לידי תאווה, אותה מגדיר המחבר כ"רעה בכל המידות". בעקבות הגאווה אדם חומד דברים גדולים, וכאשר אינו משיגם – הוא מגיע לידי גניבה וגזילה, ולא יהיה שמח בחלקו:

"ועוד הגאווה מביאה לידי תאווה. כי המתגאה – לבו רחב ומתאווה לכל דבר. ותאווה היא המידה הרעה שבכל המידות, כי יתאווה מחמת גאוותו להתלבש בבגדים יקרים, ולבנות פלטרין גדולים, ולאכול מאכלים טובים. כי המתגאה – לעולם לדברים גבוהים יחמוד; ואולי אינו משיג ידו לדברים אלו, ומתוך כך יבוא לידי גניבה וגזילה. כי המתגאה לבו חומד, ורחב כים להתעשר, ולא יהיה שמח בחלקו, כי ימעט בעיניו מה שיש לו לפי רוב הוצאות תאוות גאוותו".

הגאווה גורמת לאדם להיות כעוס ולא להיות סבלן:

"ועוד הגאווה גורמת שלא יהא סבלן לסבול על הבריות. ואין צורך להאריך בפחיתת מי שאינו סבלן, כי ידוע הוא לכל".

לסיכום, הגאווה היא מידה שלילית ביותר בעיני ה' יתברך, המובילה לעוולות רבות. האדם המתגאה בליבו, אף אם לא פעל או דיבר בגאווה, נחשב לתועבה בעיני ה'. המחבר מדגיש את החומרה של גסות הרוח, ומביא פסוקים ומאמרי חז"ל המוכיחים את השלכותיה ההרסניות של הגאווה על האדם ועל החברה. גאווה מביאה לרדיפה אחר כבוד, מחלוקות, ותאוות בלתי נשלטות, והיא עלולה לגרום לאדם לשכוח את מצוות ה' ולפגוע בזולתו. ההכרה בחומרת הגאווה והמאמץ להימנע ממנה הם צעדים הכרחיים לקיום חיים מוסריים ורוחניים נכונים.

לינקים לפרקים קודמים:

שיעור קצר בהקדמה לספר ארחות צדיקים 

ארחות צדיקים, פרק א': מהי מידת הגאווה?