הפרעות שלא סופרו: הטבח הנורא ביהודי מרוקו בשנת 1790

אינספור צרות ופורענויות באו על עמנו בגלות הארוכה, פוגרומים ופרעות שאויבינו הרשעים השיתו על ראשינו, החל משנים קדמוניות וכלה בשמחת תורה האחרון. יש מהאירועים שהתפרסמו ביותר, עקב קיומם של תיאורים מפורטים מצויים, ויש שפחות זכורים. פרעות ת"ח ות"ט הפכו למושג היסטורי מפורסם, אבל היו אירועים קשים לא פחות, שזכו פחות לפרסום.

אחד האירועים הקשים והעצובים האלו, הוא "פרעות תק"ן", שהתרחשו במרוקו בשנת תק"ן. בשנה זו (1790) עלה לשלטון במרוקו מולאי יזיד, שהיה בן לשושלת העלאווית (עליה נמנה גם אסאד נשיא סוריה, שמשליט את מרותו באכזריות נוראה). מולאי ניסה כבר שנים רבות קודם לכן לעלות לשלטון, אבל אביו הסולטן, שהכיר היטב את הסחורה, מנע זאת בכל מחיר. מולאי ביקש מעשירים יהודים שילוו לו כסף כדי להיאבק באביו הסולטן, והם כמובן סירבו. שיהודי בגלות ישתף פעולה נגד השלטונות - זהו טירוף. לכן החליט מולאי לנקום ביהודים, וברגע שתפס את השלטון, החל להילחם ביהודים, במסגרת מלחמה כללית שנפתחה נגד שני אחיו, שרצו גם הם את השלטון.

בשלב ראשון נפנה לנקום בעשירי העיר תטואן, שלא הסכימו להצטרף למזימתו. הוא קשר את רגליהם לסוסים, וגרר אותם ברחובות העיר עד שנפחו את נשמתם בייסורים. משפחותיהם ורכושם היו הפקר. המלאח היהודי הוחרב. משם פנה לכל הערים שבהן היו קהילות קודש יהודיות: מקנאס, רבאט, טנג'יר ועוד. בעיר אופראן אסר חמישים יהודים וציווה עליהם להתאסלם, אך הקדושים העדיפו לקפוץ אל תוך האש הבוערת!

רבי דוד בן חסין כותב בפירושו לאיכה: "בכה תבכה בלילה כאשר היינו בחצרות הגויים השוללים אותנו וברחנו מהם אליהם כאשר היו שומעים שום אחד בוכה על ממונו ועירום בניו, היו דוחים אותו לאמר כי הוא בוכה ומתחנן לאל לנקום נקמתם".

רבי שלמה אבוטבול מתאר את היהודים שהתנגדו לפורעים הערבים, וכותב: "וששתי כעל כל הון על הבשורה הטובה שעדיין יש בזמננו גואל ומושיע בישראל לעמוד נגד אויבינו בלי יראה ופחד כאבותינו הקדושים. ותמהתי מאין זכותם לכל הכבוד הזה לעמוד בזמן הזה נגד אויבינו להלחם בהם בחרב ובחנית". גם רבי רפאל בירדוגו תיאר את הפרעות כפי שחווה אותן.

רבי דוד חסין אף כתב קינה מיוחדת, וכך נכתב בבית הראשון שלה:

בִּשְׁנַת נְתַ"ק לִפְרָט קָטָן / נִתַּק הֲדַר עִיר מֶכְּנָאסָה
וַיָּקֶם ה' שָׂטָן / לִשְׁלוֹמָהּ, פָּרַץ בָּהּ פִּרְצָה
בַּלֶּשֶׁת לָעִיר נִכְנְסָה

אֶל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ אֶקְרָאָה / מִי שָׁמַע כָּזֹאת, מִי רָאָה
הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה / כַּבֶּצַע הַזֶּה לֹא נַעֲשָׂה

אֵיךְ כְּלִילַת יֹפִי, בָּבַת / בְּחֹדֶשׁ זִיו זִיוָהּ שָׁבַת
בְּיוֹם רְבִיעִי בְּשַׁבָּת / פָּסַח שְׁנֵי לִטְמֵא – נַפְשָׁהּ

אחריתו של מולא הרשע הגיעה מהר מאד. שנתיים אחרי עלייתו לשלטון ניצח אותו אחיו סולימן, הוציא אותו להורג, וליהודים היתה אורה ושמחה.