הפרק היומי בתנ"ך | פרק ט' בספר יהושע: פרשת הגבעונים

תקציר פרק ט'

פרשת הגבעונים: בני ישראל כורתים עם הגבעונים ברית שלום ואף נשבעים להם בשם ה'. הגבעונים מרמים את בני ישראל. התרמית מתגלה, והגבעונים הופכים לנתינים: חוטבי עצים ושואבי מים למשכן ולמקדש העתידי.

הפרק המלא

א וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכָל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

ב וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד.

ג וְיוֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי.

ד וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלוּיִם לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלוּיִם וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים.

ה וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכָל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים.

ו וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית.

ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי, אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב, וְאֵיךְ אֵכָרִת לְךָ בְרִית.

ח וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ: מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבוֹאוּ.

ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם.

י וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת.

יא וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר: קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ, וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם: עֲבָדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית.

יב זֶה לַחְמֵנוּ חָם צֵדָה מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם, וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים.

יג וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ, וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוֹת מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד.

יד וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם, וְאֶת פִּי יְהוָה לֹא שָׁאָלוּ.

טו וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם, וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם, וַיִּשָּׁבַע אֲלֵיהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה.

טז וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו, וּבְקִרְבָּם הֵם יוֹשְׁבִים.

יז וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים.

יח וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלּוֹנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים.

יט וַיֹּאמְרוּ כָּל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה, אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם.

כ זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם, וְהַחֲיֵה אוֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם.

כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ, וַיֱּהִיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים.

כב וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד, וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים.

כג וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי.

כד וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם; וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

כה וְעַתָּה הִנֵּה אֲנַחְנוּ בְיָדֶךָ, כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה.

כו וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיַּצִּלֵם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הֲרָגוּם.

כז וַיַּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר.

ביאור מילים קשות

נֹאדוֹת - שקיות עור לנוזלים, בעיקר ליין.

מְבֻקָּעִים - סדוקים או קרועים.

נִקֻּדִים - יבש מאוד, עם סדקים (לחם יבוש).

חִוִּי - אחד משבעת עממי כנען.

הַחֲיֵה אוֹתָם - להניח להם לחיות, לא להרוג אותם.

וַיֱּהִיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם - הוגדרו להיות עבדים המבצעים עבודות פיזיות קשות עבור העם.

פירושים מעניינים של פרשנים

"ויושבי גבעון" - הם שמעו גם כן מה שעשה יהושע ליריחו ולעי שלא פתח להם בשלום ולא החיה כל נשמה, וחשבו גם כן שלא יקבלום ישראל. והנה לפי דעת הרמב"ם (פ' ששי מה' מלכים ה"ד) נצטוו ישראל גם במלחמת מצוה שהיא מלחמת ז' עממים לקרא אליהם לשלום, וקבלת השלום תלוי אם יקבלו שלשה דברים, מס ועבדות ושבע מצות בני נח, ואז מחויבים להשלים עמהם, כמ"ש (דברים כ, יא) 'והיה אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך'. ובכ"ז אסור להם לכרות להם ברית דרך אהבה, כמ"ש (שם ז, ב) 'לא תכרות להם ברית'. ולכן התלוננו על הנשיאים שקבלו את יושבי גבעון, מפני שכרתו להם ברית. ומה שלא פתח יהושע בשלום ביריחו ועי, מפני שקודם שעבר את הירדן שלח שלשה פרוזדיגמאות, הרוצה להשלים ישלים (ר"ל לקבל מס ועבדות וז' מצות), ובזה פתח בשלום כללי לכל בני המדינה, וראייתו ממ"ש (לקמן יא, יט) 'לא היתה עיר אשר השלימה את ב"י בלתי החוי כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה', מבואר שאם היו רוצים להשלים היו מוכרחים לקבלם (והגם שרש"י בפי' התורה והראב"ד בהשגות חולקים ע"ז, הכתובים פה מתפרשים יפה כפי דעתו, וכ"ד הרד"ק כהרמב"ם). ולפ"ז הוצרך לבאר פה מדוע הוצרכו יושבי גבעון להערים הוא מפני ששמעו מה שעשה ליריחו ולעי וטעו שאין מקבלים בשלום. (מלבי"ם).

"ויעשו גם המה בערמה" - כמו שעשו בני יעקב בערמה (בראשית לד) בחמור אבי שכם שהיה חוי ויושבי גבעון מן החוי היו כמו שאמור בענין (רש"י).

"אולי בקרבי אתה יושב" - שמא מיושבי הארץ אתם (רש"י).

"ליריחו ולעי" - רצה לומר שהמה שני דברים הפכים כי יריחו כבשו בנס והעי בתחבולות וברוב עם ולזה הבינו הדבר שבערמה עשו להטעותם כאמור למעלה (מצודת דוד).

"מארץ רחוקה" - לא מארץ כנען אשר הוזהרתם בלא תחיה כל נשמה (דברים כ טז) ולזה כרתו לנו ברית להחיותינו (מצודת דוד).

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע" – "אמר ר' איבו בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי: בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקב"ה: אחד בדור הפלגה, ויהי כל הארץ שפה אחת. ומהו ודברים אחדים? דברים של חירופין היו משיחין אחר הקב"ה. ואחד בימי גוג ומגוג, יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ואחד בימי יהושע, שנאמר: ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד. מהו פה אחד? שחלקו על הקב"ה, שנאמר בו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".

"ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה'" – "משה גזר עליהם לההוא דרא, דכתיב: מחוטב עציך עד שואב מימיך. אתא יהושע גזר עליהם בזמן שבהמ"ק קיים, דכתיב: ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים אתא דוד גזר עליהם בזמן שאין ב"ה קיים, דכתיב: ויקרא המלך לגבעונים והגבעונים לא מבני ישראל המה".

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק א': ציווי ה' ליהושע להכניס את ישראל לארץ

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ב': המרגלים מתחבאים בבית רחב

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ג': נס מעבר הירדן

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ד' בספר יהושע: 12 אבני זיכרון בגלגל

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ה' בספר יהושע: מילת בני ישראל

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ו' בספר יהושע: כיבוש יריחו בדרך נס

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ז' בספר יהושע: מעילת עכן בחרם יריחו 

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ח' בספר יהושע: ביאור, פירושים ומדרשים