למה יש עשירים ועניים בעולם? למה לא יכול להיות שוויון?

האם אתה עשיר? מן הסתם, הדחף הראשוני שעולה בך כדי לענות על השאלה הזאת, הוא להעריך את גודל הבית שלך, את מספר הרכבים שיש למשפחה בחניה ואת חשבון הבנק. למעשה, דרגת העושר של האדם נמדדת לא לפי מה שיש לו, אלא לפי מה שחסר לו. ככל שחסר לאדם פחות – כך הוא עשיר יותר. אמנם אי אפשר למדוד מתמטית מה חסר לכל אחד, כי חסר הוא תחושה סובייקטיבית. כידוע לנו, אלוקים קובע את ההכנסה של האדם ומספק לו את מה שנחוץ לו במידה הנכונה. משום כך – לאיש לא חסר דבר. ואולם, אם אדם מרגיש שמגיע לו יותר או אם מישהו אינו מרוצה מההכנסה שלו, אין מנוס מלסווג אותו בקבוצה של האנשים העשירים פחות.

ידועה המשנה בפרקי אבות, מסכת האתיקה של המשנה, הקובעת כי עשיר הוא זה ששמח בחלקו. לשם המחשה, נוכל לצפות בשני אנשים שנכנסים למרכז סיוע לבקש עזרה כספית. הראשון מגיע במכונית. הוא יצא מביתו כדי לבקש עזרה לקניית מכונית חדשה, כי המכונית שלו התחילה לעשות בעיות. השני מגיע ברגל, משכונת פחונים, כדי לבקש חמור שיעזור לו להוביל סחורה. במבט ראשון נראה לנו שהראשון עשיר יותר, כי הוא חי ברמת חיים גבוהה יותר. למעשה, השני עשיר יותר, שכן מה שחסר לו הוא רק חמור, ואילו לראשון חסרה מכונית.

להיות שמחים בחלקנו, במונחים חומריים – זו זכות גדולה המביאה אושר רב. הגדרת האושר עצמה היא, בעצם, להיות מרוצים מהחיים ומהחלק שקיבלו.

חלוקת הכנסה

כפי שראינו, אלוקים נותן לאדם די צורכו הנחוץ לו להשלמת ייעודו. כך, כל תנועות הכספים בעולם, כל מדד כלכלי, פיחות, שיעורי ריבית, המרה ואפילו גורמים פוליטיים שמובילים שינוי במדדים האלה, הם אמצעים בידי האלוקים לחלק את הכסף בצורה הנכונה ביותר. אי אפשר לברוח מהכלל הזה! לעולם לא תוכל להרוויח יותר ממה שנועד לך! אם מישהו גנב ארבע מאות שקלים ממישהו אחר, וסכום זה לא נועד לו, אלוקים יחזיר את הסכום הזה לבעליו המקוריים בדרך כלשהי. לדוגמה: מכוניתו של האדם שגנב תינזק והוא ייקח אותה לתיקון במוסך, בעל המוסך לווה כספים מהאדם שנגזל, וכך חלק מהריבית תשולם בכספו של הגנב, או שהגנב יפסיד את ארבע מאות השקלים האלה בעקבות עלייה בשער הדולר, וזה שנגזל ירוויח מזה, כי התכונן לירידה במטבע האמריקני.

נותר לנו רק לדעת: מהי מטרת האלוקים כאשר הוא מייעד סכום הכנסה מסוים לכל אדם, ומדוע אין שוויון בהכנסה זו?

פער כלכלי בין אנשים הוא מציאות מקובלת בתורה, וזה קורה מפני שלעשירים תפקידים שונים מאלה של העניים.

לעיתים קרובות תפקידו של העשיר הוא לעבור מבחן בנדיבות ובענווה. האלוקים שלח לעולם את נשמתו של אדם זה, כי התכונות האלה חסרות בה. לכן אם עשיר נתן צדקה לרוב במשך חייו, היה עניו והיה מוכן לשבת עם אנשים פשוטים ממנו, בלי להתנשא, וידע שכל רכושו לא נצבר בזכותו אלא ניתן לו מאת האלוקים, הרי הוא עמד במבחן ומשימתו הושלמה.

מנגד, אולי תפקיד העני הוא לעמוד במבחן הסיפוק ולהסתפק במה שנועד לו. אם אדם שאין לו רכוש רב, בכל זאת מאושר ומבין שדי לו במה שיש לו, בלי לקנא בעשירים ממנו, גם הוא הצליח במבחן.

אמנם להסתפק – אין משמע להפסיק לפעול להגדלת ההכנסה. חיפוש רווח עשוי להיות חיובי, כשמשתמשים ברווחים לטובה.

לבסוף, התבונה האלוקית יצרה הבדלים חברתיים כשם שיצרה בעיות אחרות, כדי שהאדם יוכל, במו ידיו, לתקן מה שאינו תקין, וכך להתאמץ להיות ראוי להשתתף ב"תיקון העולם".

אילולא הפגמים הבולטים לעין בעולמנו, לא היה לאדם שום תפקיד בו. המתנה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל היא ההזדמנות להשתתף בתוכניתו של האלוקים באמצעות עזרה לזולת. כך, מה שנראה רע, כמו חוסר שוויון חברתי, הוא בעצם פרי התבונה האלוקית ובמטרה שנהיה ראויים למצוות, במקרה זה למצוות הצדקה. העובדה שהעוני קיים, מטרתה שלעשיר תהיה הזדמנות לתת צדקה! אחרת לא הייתה לכסף שום משמעות או ערך רוחני. מצווה הצדקה גורמת לכך שהכסף לא רק יאפשר את קיומו של בעליו, אלא יהיה גם בעל משמעות ומקום בתוכנית החיים של האדם.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.