איך ילד יהודי שרד 30 שנה בגיהנום הצבא הרוסי? סיפור מצמרר של אמונה ונחישות

בספר "להישאר יהודי" מובא תיאור נדיר, הנוגע עד עמקי הנפש, מיהודי שנלקח בילדותו לצבא בגזירת הקנטוניסטים לפני קרוב ל-200 שנה. סיפור זה מלמד כיצד מפגש של חודש ימים בלבד של ילד יהודי בן 10 עם רב מיוחד, השאיר אותו ביהדותו במשך כ-30 שנות גיהנום בצבא הרוסי.

"כשנלקחתי לצבא, הייתי ילד כבן 10. בן יחיד הייתי לאמי האלמנה", פתח הקנטוניסט את דבריו. "על פי החוק, כבן יחיד לא הייתי אמור להילקח לצבא. אך החוק לא נכתב, כנראה, בעבור העניים. יהודי עשיר, מקרובי משפחתי, שיחד את הפקידים, רשם אותי כבנו, ואני נלקחתי כ'כפרה' במקום בנו.

"קטעי הזכרונות שלי מאז הם כחלום רע. כמעט דבר לא נותר בזכרוני, רק זאת – שהיה לי קר, הרגליים קפאו, החיילים צרחו, קיללו, לעגו לנו, וכל הזמן האיצו בנו. רעבים, עייפים וחבולים, כמו כבשים המובלים לשחיטה, הגענו בקור המקפיא לעיר 'לוצין'.

"נכנסנו לקסרקטין רחב, והופתענו למראה עינינו: כ-5 יהודים המתינו לנו שם. הבולט ביניהם היה איש גבוה בעל הדרת פנים, עיניים עמוקות, ומבט חודר. כמה חמלה והשתתפות בצערנו היו בעיניים הללו, וכמה חום נפלא! הייתי קטן, עייף, קפוא ורעב, כמה לאהבה ולחום. עיניו של האיש כמו מיגנטו אותנו אליהן, והוא פתח, בקול מתוק ומרגיע: "שלום עליכם, אידעלעך". ה"שלום עליכם" כבש את ליבנו, וחמימות מתוקה פשטה בנו. מיד השבנו כולנו: "שלום עליכם, רבי"! היה זה רבי נפתלי ציוני, רבה של לוצין", משחזר הקנטוניסט את המפגש ששינה את חייו.

"הוא ניגש ולחץ יד לכל אחד מאיתנו, מעניק מילה טובה לכל ילד. העסקנים המקומיים הגיעו להסכם עם המפקד הצבאי, כי בכל משך זמן שהותנו בעיר, יתארחו הילדים אצל משפחות יהודיות. ואילו אני עצמי, זכיתי להתארח בביתו של הרב עצמו.

"מדי יום, היינו חייבים להתייצב בקסרקטין למפקד. הרב נפתלי היה מגיע לשם לשעה או יותר, ומתיישב יחד איתנו. התקבצנו סביבו, והקשבנו בצמא לסיפוריו הנפלאים. הוא סיפר לנו על יהודים שעינו אותם בכדי שימירו דתם, אך הם לא נשברו, ומסרו נפשם על קידוש ה'. סיפר על רבי עקיבא, על רבי חנינא בן תרדיון, על דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, על מסעי הצלב ועל תקופת האינקוויזיציה.

ממשיך הקנטוניסט: "יותר מכל אהב רבי נפתלי לחזור על סיפורו של יוסף הצדיק שנמכר בידי אחיו, כשהוא מדגיש תמיד שיוסף עמד בניסיונות כשהוא רואה לעיניו את דמות דיוקנו של יעקב אביו, כי מי שאשם במכירתו הם האחים, ולא אביו היקר.

"רק לאחר שנים הבנתי מדוע הזכיר כה הרבה דווקא את יוסף הצדיק. כי גם אנחנו, הילדים המסכנים, 'נמכרנו' על ידי אחינו, פרנסי הקהילות, שנתנו אותנו במקום ילדי המשפחות העשירות והמבוססות. בקלות יכלנו לבגוד בעמנו בגלל זאת, אך הרב נפתלי החדיר לליבנו את ההבנה, שגם אם אחינו בגדו בנו, אך בשביל אבינו היקר שבשמים, צריך להחזיק מעמד…

"בלענו כל הגה שיצא מפיו", לשון הילד המעונה שנותר ביהדותו למרות הייסורים הקשים. "הוא היטיב לספר, ובכל מילה שלו היו טמונים כה הרבה טוב לב ואהבה. דבריו נכנסו היישר מליבו הזך והטהור, אל תוככי לבבו של כל ילד. הוא הצליח לשנות אותנו, עד כי המוח פשוט התחיל לחשוב בצורה שונה לגמרי. באותו חודש בו שהינו במחיצתו, היה כל כך הרבה תוכן יהודי ומוסר השכל בעבורנו, כצידה לשנים שיבואו. ליבותינו נקשרו לעמנו, למדנו לסלוח.

"הרב ריפא אותנו במילותיו מן המחלה המסוכנת ששמה 'שנאה', שחשנו כלפי הרשויות היהודיות. הרב לימד אותנו למחול על הכל. מה היה קורה אילולי היו בעולם אנשים כמותו וכמו הנלווים אליו? בעבורי אישית, היתה זו תקופה של הצלה. טוב היה לי בביתו. שכחתי מי אני ולאן נלקחתי… רעייתו היתה לי כאם. איני יודע מדוע בחר דווקא בי מכל הילדים, יתכן שצפה אלו נסיונות ממתינים לי. אך היה זה חסד גדול שעשה עמי ה'", מספר החייל שעבר לאחר מכן שנים קשות בצבא הצאר.

"בלילה האחרון לשהותנו במקום, לא הניחו לנו ללכת לבתי היהודים, ודרשו מאיתנו להישאר בקסרקטין. עם עלות השחר החלו לתקוע בחצוצרות. נעמדנו עם התרמילים על הגב, מנומנמים, רועדים מקור, בלבבות הולמים מפחד. הבנו כי תמו הימים הטובים. תהינו בקול: "האם הרב יגיע גם היום?" לא האמנו שיבוא, בגלל השעה המוקדמת.

"והנה נשאנו את עינינו, והרב עומד מולנו! פניו היו רציניות, אך בעיניו בערה אש. הוא עבר בינינו, וחילק ציצית לכל ילד, ולאלו שהגיעו למצוות – העניק גם זוג תפילין. ואז הוא נעמד בצד והחל לצעוק: 'ילדים, ילדי ישראל, אתם יהודים! דעו וזכרו כי אתם בנים של אברהם, יצחק ויעקב!'. הוא פרץ בבכי… 'אל תשכחו שאתם יהודים! אל תשכחו! זכרו את דניאל, חנניה, מישאל, עזריה, רבי עקיבא ויוסף. אמרו יחד עמי, ילדים יקרים – 'שמע ישראל'!" וכולנו צעקנו יחד 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'!"

"הרב המשיך: 'ילדים, אתם עוזבים היום ויוצאים למסע קשה. 'ומצאוך צרות רבות ורעות…' הרבה צרות ויסורים מחכים לכם…' קולו נשנק… 'אך ה' יהיה עימכם, אם לא תשכחו אותו. ה' אלוקי אברהם, יצחק ויעקב'. אז אסף אותנו אליו, ובירך אותנו בברכת כהנים. קרני השמש הראשונות החלו להפציע. החצוצרות הריעו שוב. יצאנו לדרך, חולפים על פני רבנו. לכל אחד מאיתנו איחל הוא 'לך לשלום והיה בריא'.

הקנטוניסט מסיים את סיפורו הכואב: "אל מול עיני, המשכתי כל העת לראות אותו בבהירות עומד ולוחש לי את המילים מברכת כהנים: 'יברכך ה' וישמרך'…

סיפור מטלטל זה מעביר לכל הורה ומחנך תובנות עמוקות. בזכות מפגש של חודש ימים והחדרת ערכי אמונה, יהדות וחיבור לריבונו של עולם - הצליח הילד לשמור על יהדותו במשך 30 שנות סבל בצבא הרוסי. משפטי ההעצמה שספג הילד מהרב הפכו אותו לגיבור אמיתי של סיפור הישרדות ואמונה.

מסירות נפש - עד היכן? הרב זמיר כהן ב-5 דקות על ניסיונות בחיים: