אם אתה רוצה לשפר משהו בעולם – זה מה שאתה צריך לעשות

לאחר שידוע לנו שהאלוקים נתן לנו את הזמן, את המרחב ואת הרכוש כדי שבעזרתם נוכל להשלים את ייעוד חיינו, נותר לנו לדעת דבר נוסף: כיצד משתמשים בכל זה לטובה?

דנו כבר בעבר על ערכה של התורה, על מקורה ועל מטרתה – לשמש מדריך הוראות לחיי האדם. יותר מזה, היא עונה על דבר שאיש מעולם לא הצליח לגלות בעצמו: מה טוב ומה רע? ברגע של תגלית מדעית, מנין עולות שאלות מוסריות הנוגעות לכל הקשור בתגלית? האדם בעצמו אינו מסוגל להגדיר אותן. כך קורה גם בפוליטיקה ובתחומים אחרים של חיינו. הבסיס לכך חייב להיות בתורה, וכאשר איננו מתייעצים איתה, התוצאות עלולות להיות גרועות, כיוון שתפיסתנו לגבי מהות הטוב ומהות הרע היא תפיסה דו-משמעית.

בני האדם פועלים רבות למען עולם טוב יותר, אבל לעיתים קרובות הם שוכחים לשאול: מי קובע מהו עולם טוב יותר?

תופעה אופיינית מאוד לזמננו היא, שכולם טוענים שהם פועלים לטובה. הן קומוניסטים הן קפיטליסטים טוענים שהם רוצים את טובת האנושות, אף שדעותיהם מנוגדות לגמרי. גרוע מזה, אנשים נלחמים אלו באלו למען אותה מטרה – לבנות עולם צודק יותר, וכך כמעט הורסים אותו כליל.

אפילו אנשים בעלי כוונות רעות לפי השכל הישר, טוענים שכוונותיהם טובות. היטלר, למשל, הצדיק את מעשיו בנימוק שמטרתו להפוך את גרמניה לאומה 'נקייה', בעלת חוש צדק גדול יותר, ובעקבותיה – את כל העולם. מה הוא בעצם עשה כדי להשיג את מטרתו ה"צודקת"? חיסל, בלי סיבה, מיליוני אנשים שמוצאם, אמונתם או גזעם שונים משלו.

לא מזמן, בשנים 1979-1975, היה פול פוט, רודן קומוניסטי בקמבודיה, אחראי להרג של כשני מיליון איש. בשביל מה? בשביל לבנות את החברה האידיאלית בעיניו – חברה שלא יהיו בה מסחר, הבדלים חברתיים וזכר כלשהו לקפיטליזם. לשם כך הוא רוקן את עיר הבירה והכריח את האזרחים לעבור לכפרים ולבנות שם חברה חקלאית בלי כסף ובלי מסחר. הרעיון היה להשמיד את התרבות הישנה לטובת החדשה, ולחסל אוטומטית את מי שינסה לבוא במגע עם רעיון שונה מזה. ילדיהם של האזרחים ספגו דוקטרינה עוצמתית כל כך, עד שהיו מסוגלים להסכים, בשיא הטבעיות, למעשי הזוועה שנעשו נגד מדריכים ומורים לשעבר, לטובת "התרבות החדשה". תהליך דומה אנו רואים בארגוני טרור מוסלמיים.

כמעט כל מעשי הזוועה שנעשו בידי האדם בהיסטוריה, נעשו במטרה להגיע לעולם שנחשב בעיני רבים אידיאלי. בהתאם להשקפתם, הם עשו משהו טוב.

היחיד שיכול לקבוע מה טוב ומה אינו טוב הוא האלוקים! והוא עושה זאת באמצעות התורה!

יותר מזה, השאלה "מה טוב ומה אינו טוב" אינה מערבת רק נושאים בפוליטיקה ובפילוסופיה, אלא גם נושאים אישיים וייעוד אישי של כל אדם ואדם. לדוגמה: אם אתה חייט מוכשר, חשוב שתדע כי למכור ליהודי חליפה העשויה משילוב של צמר ופשתן – זה מעשה שלילי, כי יש בתורה חוק האוסר על יהודי ללבוש בגד שעשוי משילוב החוטים האלה. לעומת זאת, אם תמכור לו חליפה יפה וכשרה, תמלא את תפקידך החברתי להלביש אנשים.

אפילו עבודות בהתנדבות עשויות להיות שליליות, אם אינן מלוות באישור אלוקי. לדוגמה: אם אתה אדם כריזמטי בעל כישרון מנהיגות, ייתכן שבמהלך חייך תנהיג תנועה שפועלת למען מטרה אצילית לכאורה, שלמעשה תפעל באי צדק, תעורר מלחמה, תגרום הרג של אנשים ותעשה דברים שליליים בדרך להשגת מטרותיה. כדי להימנע מסכנה כזו, אל תשכח שיש גבול לחיפוש עולם מושלם, והחשוב ביותר הוא לתת את הדעת לדרך שבה אתה פועל, ולא לתוצאות של הפעולות. מלימוד התורה תוכל להבין שאסור להרוג בן אדם במטרה לשפר את החברה. גם לא לגנוב או לעסוק בסחר סמים כדי לממן חזית מהפכנית, כפי שקורה בכמה ארצות בדרום אמריקה.

המטרה אינה מקדשת את האמצעים! עלינו להיזהר בבואנו לעסוק באמצעים, כי מי שמטפל במטרה הוא האלוקים. זה מה שהתורה באה ללמד אותנו – את הדרכים הנכונות לפעול בהן.

חייבים לדעת שרדיפת הצדק חייבת להיות כפופה לחוקי האלוקים. לפני שתחליט על גישה מסוימת, חשוֹב אם היא מקובלת לפי התורה. הרי כפי שראינו קודם, תפקיד המצוות הוא לאותת ולהזהיר אותנו מפני סכנות שבדרך.

לכן התורה היא בעצם כלי רב-עוצמה להגשמת ייעודנו. מי שיש לו זמן, אמצעים חומריים ולימוד תורה כדי לרכוש הבחנה בין טוב לרע – יש לו כל מה שנחוץ להשלמת משימתו.

בלומדנו את התורה, נראה שמטרתנו העיקרית אינה מסובכת כל כך. איננו צריכים לשנות את העולם – הייעוד שלנו נמצא במעשים פשוטים ושגרתיים של החיים. רוב המצוות דנות, בדיוק, בפרטים האלה: איך להתנהג בעבודה, מה האדם אמור לאכול, ואפילו איך לשטוף ידיים.

חופש

עם זאת, לעיתים נראה שהחוקים האלה נועדו להפריע לבני האדם ולהגביל את החופש שלהם לפעול כרצונם, בדומה לחוקיו של רודן הרוצה להעניש את אזרחיו בשלילת זכויותיהם הבסיסיות.

זה לא נכון.

למעשה, גם מי שאין לו דת וחי בארץ דמוקרטית שבה חברה סובלנית אינו חופשי לגמרי לפעול ככל העולה על רוחו. תמיד יש כוח מסוים שמכתיב לו מה לעשות. פרויד חילק את הכוחות האלה לשלושה סוגים, שלפי התאוריה שלו הם חלק מנפש האדם: ה'סתמי' (איד) בנוי מדחפים פנימיים של הישרדות בסיסית, כמו רעב; ה'אני העליון' (סופר אגו) בנוי מכללי התנהגות הנלמדים במגע עם החברה; ה'אני' (אגו) הוא החלק המודע, והוא נמצא ביחסי גומלין עם השניים האחרים, מנסה לאזן אותם במידת האפשר ומנסה להחליט כיצד יגיב האדם. כך, אם אני רעב, רואה פרסומת של שוקולד טעים ויודע שכולם סביבי כבר טעמו אותו, אני משתוקק מאוד לקנות אותו וכך אני עושה. יכולתי לבחור שלא לאכול אותו, אבל במקרה הזה גבר הרעב על ההיגיון.

באותה מידה, אם אני מחזר אחרי מישהי – הדחף הפנימי משפיע במידה ניכרת על בחירתי. הרי לנו שגם לפי גישה זו, האדם לעולם אינו חופשי לגמרי לבחור! להפך, המעשים שלו "סובלים" מהשפעת הדחפים האישיים שלו וממה שהחברה קובעת. במכלול הזה, התורה נכנסת כגורם שלישי, דווקא כדי לשחרר את האדם מהשפעת הדחפים האישיים והלחצים החברתיים, במטרה שהוא יוכל לפעול בהתאם לאמת הטהורה.

התורה מאפשרת – גם בחברה שרמתה המוסרית והאתית ירודה, והיא מלאה בהצעות חיים מפתות אך חסרות תוכן – ללכת נגד הזרם ולבנות חיים מלאי משמעות תמיד, מתוך שאיפה לאמת. כך, חוקי התורה מכוונים את האדם להגיע לשלמות ולחיים אידיאליים. הם לא מגבילים את החופש שלנו, אלא נותנים לנו חופש לפעול בהתאם לאמונות שלנו.

אמנם, אף שאפשר להגדיר את התורה כאמצעי להגשמת ייעודנו, למעשה היא גם יעד בפני עצמו. הקשר בין האדם לתורה נעשה באמצעות לימוד, שהוא כשלעצמו – קיום מצווה אלוקית. קוראים לזה "לימוד תורה לִשמהּ".

בשל כך, כאשר אנו לומדים תורה, אף אם איננו מבינים את מה שאנו לומדים או שאיננו מגיעים למסקנה סופית, אנו ממלאים חלק בהשלמת משימתנו, כי השקענו מאמץ בלימוד התורה.

אין ספק שזה חיוני לייעודו של כל יהודי. לכל אחד תוכנית שונה, אבל על כולם ללמוד. כאשר אתה רוצה לעשות משהו חיובי; להשתתף בתוכנית הכלל עולמית או לשפר משהו בעולם, ואינך יודע מה לעשות, אל תהסס! היכנס לבית מדרש או לחדר לימוד ולְמד. התורה היא אוצר רב-ערך שמוכּר רק למעטים, ועלינו לחפש היטב כדי למצוא אותו. אין גבול להיקף הלימוד האפשרי. המינימום הרצוי הוא מעט בבוקר ומעט בערב, בכל יום, אך עלינו לחפש עוד, להיאבק למען זה. יש הלומדים יום שלם. התחל בהדרגה! אם נכון לעכשיו אינך משקיע בלימוד אפילו דקה ביום, מה דעתך להתחיל פעמיים בשבוע, ואם זה ימצא חן בעיניך – להוסיף? תמיד חשוב לגדול ולזכור שהאיכות חשובה יותר מהזמן שהושקע.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.