סיפור קצר עם מוסר השכל לשולחן שבת: מי זאת יעל?

איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אמא וילדה בת שלוש, שישבה בתוך עגלת הקניות.

כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות, והאם אמרה: "לא!".

הילדה התחילה ליילל ולצעוק ולהקים מהומה, אבל האם שמרה על שלוות רוחה, ורק אמרה בנחת: "או-קיי, יעל, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות, תיכף נסיים כאן, אל תתרגזי, רק עוד טיפה".

הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה. תוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים.

האם סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האם לא איבדה את העשתונות: "די, יעל, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה. עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה".

כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה במסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק.

כשאמה השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות, והאם דיברה בקול רגוע ושקט: "יעל, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן. חמש דקות ואנחנו בחוץ ואז ניסע הביתה, ותוכלי לחטוף את התנומה שאת זקוקה לה כל כך".

האם גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה. האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל שהתרחש יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו ואמר לה: "תסלחי לי, גברתי, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך. אני חייב להחמיא לך על הדרך שבה התנהגת עם יעל הקטנה".

נתנה בו האם מבט מחויך, ואמרה: "לקטנה קוראים תמי. אני יעל"...

בנימה אישית,

אחת המידות הקשות ביותר לתיקון, ביחס לשאר המידות, היא מידת הכעס. הכעס המתלהט משבש את החשיבה ושיקול הדעת, עד שהכועס עלול שלא לשלוט בעצמו ולבצע ללא מחשבה פעולות קשות ומזיקות שאינו מעוניין בהן.

אולם החפץ באמת להשתנות מטיפוס רוטן וכעסן לאדם שליו ורגוע, מתוך ידיעה כי יהיה עליו להשקיע בכך מאמץ מחשבתי ואימון מעשי (כמו יעל בסיפור), יכול בהחלט להשתנות בדפוסי התנהגותו ולהפוך לאדם רגוע, שליו ושמח יותר, ויתקבל בברכה בקרב כל מכריו אשר יתענגו מעתה לשהות בחברתו. ובעיקר, הוא יהיה מעתה אדם מתוקן יותר במהות אישיותו...

הרב זמיר כהן - איך לכעוס נכון?